שערי היחוד ואמונה, שער רביעי ד

1ובחינה השניה הנקרא הארה וזיו נתחלקת לשני בחינות הארות כי בחינה השניה היא להאיר בכלים בבחינת התגלות החכמה ובינה ומדות אשר עיקר המכוון היה להתגלות אלקו"תו יתברך דווקא בבחינת עולמות התחתונים שיהיה נגלה אלקו"תו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וכל התגלות הזאת איך יהיה התגלות הזאת הוא דייקא על פי חכמה ובינה וחסד וגבורה ודומיהם איך יהיה הגילוי הזה:

2והנה הגילוי שבהכלים דהיינו בחכמה בינה דעת וחסד גבורה תפארת ונצח הוד יסוד אשר על ידי הכלים האלו נתגלה אלקו"תו לא נגלה עצמותו ברוך הוא בבחינת גילוי כי עצמותו ברוך הוא אינו בערך חכמה ובינה ומדות שהם בבחינת גילוי ולית מחשבה תפיסא ביה כמאמר הכתוב השמים ושמי השמים לא יכלכלוך לכן הגילוי שנגלה בכלים דהיינו בחכמה בינה ודעת וכו' הוא נקרא הארה לכן יש בבחינת גילוי הזה הבדל כי אינו דומה הגילוי שנגלה בחכמה בינה דעת לגילוי שנגלה בחסד גבורה תפארת ואין דומה כו':

3והנה בחינת גילוי הזה נחלק גם כן לשני בחינות דהיינו אצילות ובריאה יצירה עשיה הבחינה הראשונה היא בחינת אצילות ובחינה השניה היא בריאה יצירה עשיה כי בבחינת אצילות הגם שהגילוי הוא בכלים דהיינו בחכמה הגם שבחכמה אי אפשר להתגלות בחינת אור עצמותו ברוך הוא אשר הוא אינו בערך וגדר חכמה כלל עד שחכמה נקרא עשיה אצלו ברוך הוא כמו עשיה לגבי המושכל אף על פי כן מצד כחו הפלא מתחבר ומתייחד בהון ביחוד גמור כמאמר איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון כי אור אין סוף ברוך הוא מתפשט בהם ומתייחד בהם ביחוד גמור באופן שלא נתגלה בגילוי למהות אחר חס ושלום כי אם הכל הוא מהותו לבדו יתברך ומיוחד בהם כיחוד הנפש עם הגוף אשר המה מיוחדים באופן שאין להפריש ולהבדיל במהותם כלל כי דרך כלל הוא אדם אחד ובחינה שניה שהוא התפשטותו יתברך בבריאה יצירה עשיה אשר בבריאה יצירה עשייה נקרא הארה וזיו ואור של תולדה כי בבחינת נבראים הכלים נראים למהותים נבדלים בבחינת יש גמור ואין נגלה אור אין סוף ברוך הוא בהם בבחינת גילוי בבחינת יחוד גמור כי אם ההתגלות בהם מהארתו במעין ומעין דמעין דהיינו הארה דהארה דהיינו מיכא"ל נקרא חסד דבריאה אינו נגלה החסד דבריאה בבחינת אין סוף כאשר נגלה באצילות כי אם היה נגלה בבחינת חסד דאצילות היה בטל לגמרי אבל התגלותו יתברך הוא בבחינת הארה ואור של תולדה דהיינו שנולד מהאור עוד אור וכן הוא בכל העולמות הכל הוא בבחינת הארה והארה דהארה מצד כליהם המסתירים:

4ויובן זה על פי משל כשהחכם המשפיע רוצה להשפיע להמקבל שאינו בערכו מוכרח מקודם לצמצם עצם חכמתו ולהמשיך ממנו המשכה אחת דקה בבחינת פרט ואחר כך להבין בחכמתו מה להשפיע ומה שלא להשפיע ובאיזה אופן תהיה ההשפעה:

5והנה ההערכה אשר מעריך בחכמתו מעריך על פי עצם חכמתו ומתמשך בהם בעצם חכמתו כי אם שמצמצם גילוי עצם חכמתו ומעריך בחכמתו ערך חכמת המקבל בכדי להדמות לחכמתו בכדי שעל ידי זה יהיה יכול להשפיע להמקבל אשר אין בערכו:

6והנה הגם שערך חכמת המקבל רחוק מערך חכמתו אבל מאחר שנמשך בה על פי חכמתו ומדמה ומחברה לחכמתו הגם שלגבי עצם חכמתו חכמת המקבל אינה בערך והחיבור שמחברה הוא גם כן במעין חכמתו אך מאחר שנמשך בהשכל הזה על פי חכמתו נערך גם כן חכמת המקבל לגוף חכמתו כי הוא מחברה באופן חכמתו ועוד זאת כי בשורש החכמה מוכרח להיות שני אופני השכלות בעצם אחד אשר על כן יכול להתמשך לחברה לחכמתו בעצם אחד הגם שכשתעריכם כל אחד במהותם המה רחוקים בערכם כמו ערך נשמה לגוף אבל מצד התחברות נעשה כח וחכמה אחד באופן שלא להפרידם ולהבדילם כי בכלל הוא עצם החכם בנושא אחד וכל זה הוא בהמשפיע עצמו משתווה ומתחבר עם בחינת חכמת המקבל אבל בבחינת המקבל אשר הוא מובדל מערך החכמה באין ערך הרי לזר יחשב לו מצד ריחוק ערכו בבחינת הבדל אפילו בבחינת צמצומו להשפיע להמקבל כי הגם שמצמצם חכמתו העיקרית אף על פי כן נמשך במהות חכמתו בבחינת צמצום ההשפעה והצמצום הוא רק שלא להשפיע על פי עיקר חכמתו ומשכיל מה להשפיע ומה שלא להשפיע ובאיזה אופן ישפיע אבל ההשכלה בה הכל על פי עצם חכמתו ומצד הבנתו עיקרו ושרשו ואדרבא הצמצום הזה הוא נמשך משורש עצם חכמתו על פי הבנתו עיקרי הדברים לכן בעת השפעתו להמקבל מוכרח המשפיע להסתיר עצם חכמתו לגמרי אפילו בבחינת התמשכותה והתחברותה בחכמת המקבל בבחינת צמצום מכאשר היא אצלו ולהלבישה בערך כלי חכמת המקבל ולהדמותה במעין ולהמשילה מעין החכמה וזהו נקרא אור של תולדה דהיינו שמוליד מחכמתו השכלה בערך המקבל בבחינת משל מעין חכמתו הגדולה:

7והנה כל זה הוא בבחינת כלי ההשכלה הוא הצמצום בבחינתו ובבחינת המקבל אבל בהמשכתו בעצם חיותו הרי מתמשך בהם בשוה ממש כמו שנמשך חיותו בעצם חכמתו כן נמשך בעצם חיותו בעת השפעתו להמקבל אבל בבחינת הגילוי הרי אין נגלה בבחינת השפעתו למקבל גילוי עצם חכמתו כי אם זיו והארה והנה ההבדל בין שני הבחינות אשר שני הבחינות נקרא הארה הוא כאשר חכמת המקבל עודינה בעצם השכלת עצמו הגם שגם כן גילוי הוא שמתגלה בה ומתחבר בה הלא החכמה שבבחינת ההשפעה בערך המקבל למעין והארה תחשב לגבי עצם חכמתו העיקרית אשר אינה בערכו של חכמת המקבל כלל אך אף על פי כן מצד התחברותו והשתוותו על פי שרשי עיקר חכמתו נגלה בה עצם חכמתו בנושא אחד אבל בבחינת המקבל בבחינתו הרי אינו נגלה מחכמתו כלל כי אם הארה וזיו ממש ואין נגלה כלל מעצם חכמתו כי אם המעין בלבד והנה כאשר המקבל מתעצם להבין על ידי המשל כוונת רבו ולעמוד על עיקרי הדברים נתוסף אצל רבו גם כן חפץ ורצון ותענוג בחכמת המקבל המתמשך בה בהתחברות יתירה. ועוד זאת שמחכים את רבו דהיינו שעל ידי ההסבר אשר בשכלו אשר נחית להפרטים שבחכמה נתוסף לו השכלות חדשות מעצם חכמתו אשר לא נגלו מצד עצם חכמתו כידוע לכל בן דעה.

8אבל כשהמקבל אינו מתעצם להבין כוונת רבו שבהמשל ומבין את המשל כפשוטו אז גם אצל רבו ההתמשכות שנמשך מחכמתו בההסבר להמקבל אפילו בבחינתו הוא אינו בהתחברות החפץ והרצון ודומה בעיניו חכמת המקבל למהות נבדל ועיקר חפצו להתקשר בחכמת עצמו והתקשרותו של חכמת המקבל לאחוריים תחשב לו.

9אך אף על פי כן נערכת ממהותו מאחר שנמשך ומתחבר בה אבל מצד שרצונו וחפצו לעיקר חכמתו מחמת שאין משלים חפצו ופעולתו בצמצומו תחשב לו למהות נבדל הגם שהוא מהותו כו' ועל פי משל זה יובן למשכיל גם כן בבחינת ההארה דהיינו בבחינת אצילות ובבחינת בריאה יצירה עשיה הגם שהמשל אינו דומה לנמשל מכל צד כי אצל החכם הרי נתפס חכמת המקבל בחכמתו למהות נבדל ומרגיש בה רק שמתייחד בה וגם המקבל הוא מהות נבדל מה שאין לתאר כן אצלו יתברך כביכול שום תפיסה והדגשה גם איזה מהות נבדל חס ושלום אף על פי כן בבחינת המשכתו הוא דומה: