שערי היחוד ואמונה, שער שני כב

1ועשר ולא אחד עשר הוא כשנעריך גם כן ספירת מלכותו יתברך עם התשע כחות שהם הספירות הנזכרים לעיל: לא תימא שהיא ספירה נוספת ומהות בפני עצמה מהיו"ד ספירות הנזכרים לעיל דהיינו מאחר שכחה ומדתה הוא לצייר ולדמות כל מהות בבחינת דמיון והתגלות ולהסתיר בבחינת בריאה יצירה עשיה בבחינת חילוק כל מהות כל אחד ואחד בבחינת דמיון ותמונה כמבואר לעיל לא תימא שהציור והדמיון הוא מהות חלוק מהמהותים והכחות הנזכרים לעיל והדמיון אינו שוה להכח חס ושלום כי אם שהכל הוא כח אחד ומהות אחד מכחו יתברך בבחינת השואה גמודה מכחו יתברך הכולל כל הכחות והוא הנותן בהם כח מהותם וציורם ודמיונם מבחינה אשר לא נודע מהותו:

2ושורש הדמיון הזה הוא גם כן בחינת פלא ולכן נקרא כתר מלכות ולכן היא גם כן נכללת ונערכת בבחינת עשר הנזכר לעיל כמו שכתוב אני הוי"ה הוא שמי בלי פרודא כלל: לא כמשל מאדם בשר ודם שדמיונו אינו ממהותו כשרוצה לדמות דבר הרי הוא מדמה בבחינה ומהות אחר והוא ודמיונו אינו עצם אחד כי הוא מהות אחד והדבר שמדמה בשכלו הוא מהות נבדל ממנו והוא מורכב מגוף ונפש לכן אין הדמיון שוה לו: אבל הקדוש ברוך הוא מאחר שאין דבר חוץ ונבדל ממנו ואין כח אחר זולתו והוא לבדו פשוט בלי הרכבת כח אחר: נמצא כל דמיונו וציורו הכל הוא כחו יתברך לבדו: ואיך ומה הוא להיות נושא שני הפכים אלו הוא על ידי כחו הפלא לבדו: לכן הוא ושמו אחד בלי שום שינוי ומהות אחד ואיהו הוא שמיה ושמיה הוא איהו מאחד שאין זולתו ועל זה נאמר וכבודי לאחר לא אתן: כי הכל כחו לבדו בלי שום שינוי כלל: וכל התדמות הדרגין אשר יצאו לחלק בין מהות למהות ובין כח לכח בכל העולמות והנבראים הכל הוא לגבי דידן אבל לא לגביה יתברך כי אצלו הכל ביחודא חד:

3ולכן מבואר בזוהר וברעיא מהימנא כי מסטרא דאצילותא לית אפרשותא בין קודשא בריך הוא לשכינתיה ואדרבה היא משלמת לכל ספירות ועל ידה הוא יחודם והתקשרותם על ידי כחו הפלא. ולכן לית לה מגרמה כלום ומקבלת מכולם ובשורשה משפעת לכולם כמבואר לעיל באריכות: וזהו עשר ולא אחד עשר ולכן אפילו כשתעריך ספירת המלכות בבחינת הספירות אשר לפי זה היה נצרך למנות אחד עשר עם ספירת כתר: על זה אמר ולא אחד עשר כי ספירת מלכות היא התגלות הפלא שהוא הכתר שעיקר מדת מלכותו יתברך לגלות הספירות ויחודם והגילוי הזה הוא בבחינת הפלא שהוא הכתר: ומדתה אינה מהות בפני עצמה למנותה למדה בפני עצמה כי לית לה מגרמה כלום כי אם שמגלית יחודו על ידי כחו הפלא:

4ולכן אמר ולא אחד עשר כי הם המה עשרה בעצמם בלי שום תוספת כלל ועל כן בסטרא אחרא נמנין לאחד עשר כידוע מענין אחד עשר סמני הקטורת ואחד עשר ארורים שבמשנה תורה ועשתי עשרה יריעות שהוא הכל לברר מדות הנוגה להביאם אל הקדושה: לכן הם אחד עשר ספירות שבבחינת סטרא אחרא הרי המלכות שהוא הגילוי לחלק יצאת דוקא בבחינת יש ונפרד גמור דייקא כי את זה לעומת זה עשה האלקי"ם כו': כמו שבקדושה כל הספירות המה רק לייחד כל הכחות אליו יתברך על ידי החכמה והבינה והחסד כו' לייחד כל חילוקי הנמצאים אליו יתברך להיות בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד: וכל עיקר היחוד הוא על ידי הספירות שהם חכמה בינה דעת ומדות. ומדת מלכותו יתברך היא המגלה יחודם בבחינת עולמות. ככה הוא להיפוך בסטרא אחרא יש יו"ד כתרין דמסאבותא דהיינו חכמה ובינה להשכיל היש דוקא כמו חכמת מצרים וחכמת החוקרים הכופרים ביחוד וחכמת הכוכבים ומזלות וכל חכמת עולם הזה בבחינת יש: וחסד לאומים חטאת דהיינו להיות דוקא יש:

5והמלכות של הבחינות האלו הוא לגלות הבחינות האלו בבחינת גילוי כי הבחינות בעצמם הם רק כחו אשר נתהוו על ידי כחו הפלא מטעם להפכם ולאכפיים. ומלכות נקרא מלכות הרשעה היא המגלה כחותם בבחינת נפרד וסטרא אחרא אשר על כן לחלק יצאת למדה בפני עצמה ובמלכות הרשעה זו לא נתגלה כחו הפלא ואדרבה היא המסתרת הפלא: לכן נחשבת למדה בפני עצמה ולכן נחשבת לאחד עשר וכנגדן אחד עשר סממני הקטורת בכדי לבררם ולהפכם ולהוציא בלעם מפיהם על ידי כחו יתברך הפלא המהוה אותם ונותן בהם כח וקיום בכדי להפכם ולבררם דייקא: וזהו לבונה זכה שהיא כח הקדושה שהוא כחו יתברך המתמשך בהם לכן היא הראש ליו"ד הכתרין ועל ידי הקטורת מתבררין: גם על ידי עשתי עשרה יריעות הכל כנזכר לעיל לבררם ויתבאר אם ירצה השם במקום אחר באריכות: