שערי היחוד ואמונה, שער שני כג

1והנה יש עוד פירוש שני על המאמר עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר היפוך מהפירוש הנזכר לעיל: אבל כשתעיין בשני הפירושים שניהם עולים בקנה אחד והוא המבואר ברעיא מהימנא דפרשת תשא בענין מחצית השקל העשיר לא ירבה מעשר והדל לא ימעיט מעשר העשיר הוא תפארת שנקרא זעיר אנפין לא ירבה על עשר: דהיינו שלא תחשוב אין סוף בכלל ספירות: והדל שהוא יסוד לא ימעיט מעשר דהיינו שלא להעריך המלכות חס ושלום שאינה מכלל הספירות כי אם שהיא בכלל האצילות ומדתה משלמת לעשר:

2וביאור הדבר הוא כי הנה זעיר אנפין נקרא עשיר כמו עשיר שיש לו הון רב הגם שיש לו פרטים רבים והצטרכות רבות אך מחמת עשרו מספיק לו על כל ההצטרכות ואין חסר לו כלום: כן נקרא זעיר אנפין בחינת עשיר דהיינו הגם שיש בכחו כל פרטי התחלקות אשר כל בחינת חילוקי הדרגין הם בכחו יתברך והוא החכם והמבין והיודע ובעל החסד והגבורה בכל הפרטים מינים ממינים שונים דהיינו כל הפרטים הנגלים בבריאה יצירה עשיה הכל המה בכחו כמבואר לעיל אף על פי כן אינו חסר כלום ולא אשתני ולא אתרבי כי אם הכל המה מיוחדים ביחוד עצום מצד אור אין סוף המייחדם על ידי הכתר שהוא הפלא כנזכר לעיל:

3לכן לא ירבה על עשר דהיינו שלא יעריך אלו הכחות המיוחדים בבחינת המאציל ברוך הוא דהיינו שיש לו איזה ערך ויחוס אל בחינת חילוקי הדרגין אפילו באיזה העלם דהעלם חס ושלום ויעריך אין סוף לאיזה בחינה ומהות וערך להספירות רק שהוא גבוה במעלה עליהם חס ושלום להעריך אין סוף באיזה ערך ויחוס לבחינת הספירות כמבואר לעיל כי אם ראשית התחלת להתלות הדרגין הוא הכתר שהוא פלא. כי פלא נקרא בבחינת פליאה כאדם שמתפלא על אופן הנמנע שיהיה הדבר ואף על פי כן רואה שהדבר כן הוא כמו מקום ארון אינו מן המדה: ואף על פי כן רואה שהוא כן נקרא פלא כן הוא כביכול שיהיה מאין סוף יתברך אשר אינו מערך מדות והוא פשוט בתכלית הפשיטות כו' איך יתהוה ממנו חכמה ומדות זהו פלא גדול: והפלא הוא בשני אופנים אם מצד הספירות דהיינו הגם שנתחלקו לתשע בחינות חכמה ובינה וחסד כו' ואף על פי כן הוא כח אחד מיוחד לבד בלי שינוי וריבוי ופירוד כלל כמבואר לעיל זהו פלא: כן גם כן הפלא איך יומשך מאין סוף יתברך ספירות אשר אינו בערך דערך כנזכר לעיל זהו גם כן פלא גדול מאחר שהוא פשוט כו'.

4לכן הפלא הזה הוא ממוצע בין מאציל לנאצלים דהיינו שהוא פלא מצד בחינת אין סוף וגם כן מצד הספירות אף על פי כן נחשב בכלל הספירות כי מדה זו של פלא גם כן נאצל כי לגבי אין סוף ברוך הוא אין שייך לומר אפילו בחינת פלא כי פלא הוא מצד התגלות שני הפכים דהיינו מצד בריאת העולמות אז שייך לשון פלא כי אנו רואים חילוקים והבדל מהותים לגבי דידן כי בבחינת נבראים הוא כל חילוקי הדרגין וכשאנו מעריכים בבחינת אין סוף ברוך הוא הלא הוא אינו בערך דרגין: אבל בבחינת עצמותו ברוך הוא אשר הוא עיקרא ושרשא דכולא בלי מהות מושג כלל ואין להעריכו בהפכים אלו חס ושלום כי איהו תפיס בכולהו עלמין בהשואה גמורה: לכן אין שייך לייחס אליו פלא מאחר שאין דבר ומהות אחר זולתו כלל: אך איך הוא לא ידיעא לנו ואינו בערך ידיעה והשגה כלל: לכן הכתר נמנה בכלל הספירות כי בחינה זו גם כן בחינת נאצל. לכן לא ירבה על עשר: ולכן הכתר הוא ראשית ומקור לאצילות הספירות דהיינו להעריך הספירות הכל בבחינת פלא: אבל באין סוף מצד עצמותו לא ניתן להעריך אותם באיזה בחינה ומהות כי אם הכל בהשואה גמורה ודי למבין:

5ועשר ולא תשע הוא מבחינת יסוד שנקרא דל כי יסוד הוא סוף השפעה דהיינו השפעתו יתברך למדת מלכות שהיא בחינת מקבל כל הכחות האלו שהם הספירות להסתירם בבחינת נבראים לכן נקרא בחינת השפעה לעולמות בחינת דל. כמו שלדל תחסר לו כן כל הנבראים המה בבחינת חסרין. וכמו שאצל דל כל הצטרכותו הוא בצמצום גדול כן השפעה זו להסתיר. הכל בבחינת צמצום והסתר. לכן לא ימעיט מעשר דהיינו שלא יהיה נערך חס ושלום המלכות שהיא בחינת מקבל ההשפעה למהות אחר כי אם שבחינת המקבל הוא גם כן עצמותו ברוך הוא ואינה בחינה אחרת כי אם כח הזה הוא גם כן בהשואה גמורה עם בחינת מדותיו המיוחדים עמו ואינה תופסת אצלו יתברך לשום חסרון. כי אני הוי"ה הוא שמי בלי פרודא כלל כמבואר לעיל:

6ולכן מדה זו היא גם כן מדה כמו המדות הנזכרים לעיל שהוא יחודו יתברך בכל פרט כן כח המסתיר הוא כחו יתברך ממדותיו המיוחדים עמו יתברך. ולא להפרידה חס ושלום מיחודו יתברך ולומר שיצאת לחלק חס ושלום ואינה נערכת במדות דאצילות שהוא יחודו יתברך כי אם זה לגבי דידן נקרא צמצום וחסרון והסתר ולגבי דידן נקרא השפעה בבחינת דל. אבל לגביה יתברך אין חסרון אצלו וכח הסתרתה היא מדה ממדותיו יתברך בבחינת אצילות ודי למבין:

7ושני הפירושים עולים בקנה אחד להורות יחודו יתברך בבחינת הספירות ובבחינת מלכותו יתברך אשר מיוחדים בתכלית היחוד. אך הפירוש הראשון הוא כשמדברים מצד יחוד האצילות שהם הספירות בבחינתם. ופירוש השני כשמדברים בבחינת קבלת יחודם מאין סוף יתברך והמבין יבין.