שערי היחוד ואמונה, שער שני לה

1והנה כפי התגלותם של העולמות בבחינת גילוי הרי הם נגלים לנפרדים ולא נתגלה אור אין סוף ברוך הוא בבחינת יחודם ונראים כגופא בלא נשמתא דהיינו שאינו נגלה יחודו יתברך בהם. אבל כשאנו מייחדים באתערותא דלתתא כנזכר לעיל דהיינו שרואין בכל הנפעלים גילוי אורו יתברך בהם בלי שום שינוי ואין העולמות נחשבין למהות בפני עצמם כי אם בטלים ומתאחדים לגבי אור אין סוף ברוך הוא והוא על ידי כחו הפלא. אז נמשך אור אין סוף ברוך הוא. ועל ידי עבודה ויחוד אנו ממשיכים אורות בכלים וכל זה הוא על ידי הדעת כמו למשל התחברות הנפש עם הגוף הוא על ידי הדעת. דהיינו מצד שכלי הגוף מרגישים חיות הנפש בבחינת חיות גמור והרגשה זו באה מכחו יתברך שמפליא לעשות לקשר הגשמיות ברוחניות מצד שקמיה המה הכל מהות אחד בזה נרגש בכלי הגוף חיות הנפש אשר אינו ערך עם הגוף:

2לכן בטל לגמרי לגבי הנפש ונעשה כלי להנפש להיות מתגלה פעולתה על ידי כלי הגוף עד שאין הגוף עולה בשם ומהות נבדל כלל לגבי הנפש: כן הוא כביכול שכל חילוקי העולמות ופרטיהם המה נחשבים כגוף ממש: וכאשר אנו מייחדים העולמות אליו יתברך על ידי כחו הפלא אז נגלה הדעת דהיינו שנהיה מרגישים אור עצמותו יתברך המתמשך בהעולמות ולהיות העולמות בטלים ממש לגבי אור אין סוף ברוך הוא באופן שלא יהיו העולמות עולים בשם איזה מהות כלל לגביה יתברך. והנה כל ההערכה הזאת הוא כפי אשר נגלה לנו העולמות לנפרדים ומתחלקים על ידי צמצומים בבחינת כלים דאצילות אז נערך היחוד והביטול בבחינת דעת. אבל כבר הקרמנו שלגבי עצמותו ברוך הוא אין להעריך העולמות באיזה מהות נבדל כלל ושום חילוק והבדל כלל כי אין לדמותו להתפשטות הנשמה בהגוף אשר הם נבדלים בגדרם וערכם אשר שניהם הם נבראים: אבל אצלו יתברך אין הבדל כלל כי הוא לבדו ואין מהות נבדל ממנו כלל. לכן אין לתאר אליו הדעת כלל וכמבואר לעיל:

3לכן אין בכוחינו להעלות מיין נוקבין ואתערותא דלתתא בבחינת קודם האצילות שבבחינת קודם האצילות שהוא שלא בבחינת הסתרה כלל אם כן הכל הוא עצמותו ואין להעריך עילא ותתא כלל: אם כן איך שייך אתערותא דלתתא כי כל ענין התתאין הוא מצד הצמצום לכן בבחינת הצמצום נופל לומר שהתתאין מעוררין היחוד כנזכר לעיל: אבל שלא בבחינת הצמצום הרי אין להעריך עולמות כלל ועל מי יפול שם התעוררות מאחר שהכל הוא עצמותו: כי אם מצד שכוונתו יתברך שישתווה עילא ותתא דהיינו בכל בחינות הדרגין מריש כל דרגין ועד סוף כל דרגין יהיה הכל בהשוואה. ולכן כאשר התתאין מבטלין העולמות ומייחדים אליו בערכינו ממילא נתעלה יחוד הזה עד בחינת ההשתוות אשר בכח האין סוף ברוך הוא:

4ויובן זה על פי משל מהחכם אשר מצמצם חכמתו להסבירו למקבל אשר מצד עצם חכמתו הוא נבדל בערכו מערך חכמת המקבל: ולכן בכדי להסביר מעין חכמתו להמקבל מוכרח להסתיר עצם חכמתו ולצמצמה בכמה מיני צמצומים בכדי להדמותה ולהסבירה בערך חכמת המקבל בכדי לקשר אליו המקבל חכמתו להיות נתפס בשכלו כונת רבו בהתקשרות אחד:

5וכאשר התלמיד המקבל מתעצם להבין חכמת רבו על בוריו ולעמוד על כונתו בהשפעה הזאת הנמשכת מעין חכמתו העצמית וכשמבין על בוריו אזי נתעורר ברבו החכם בעצמו בחינת ההשפעה הזאת מבחינת עצם חכמתו מחמת שמקבל תענוג מהשכלת תלמידו המקבל ואז משפיע לו מעצם חכמתו בתוספת אור ההשכלה וממשיכה לחכמת המקבל: וכל שמתעצם המקבל יותר יתגלה אצל רבו החכם בהשפעתו להשפיע אליו ביותר השפעה והתגלות הזאת הגם שהיא מעצם חכמתו היא גם כן לפי חכמת המקבל אבל היא בתוספות הארה: והנה המקבל אין בבחינתו להגיע ולהעלות התעוררותו לעצם חכמתו של רבו מצד שאין ערך חכמת רבו מושג אליו בשום השגה ואינו משכיל מזה כלום: כי אם החכם בעצמו מעלה החכמה שנתצמצם בה לעורר עצם חכמתו להשפיע יותר בתוספות אור ההשפעה להמקבל ביותר התגלות השוואת חכמתו:

6כן הוא כביכול בנמשל אשר בכדי לגלות שלימותו והשוואתו ברוך הוא אשר אינו בערך השגה כלל כי כח השוואתו ברוך הוא לא תושג כלל מכמה טעמים אחד שהוא אינו בערך השגה כלל: ושנית מצד שאין זולתו כלל למי יגלה: אשר על כן בכדי לגלותה היו צמצומים רבים דהיינו לצמצם גילוי השוואתו עד שיתגלה כח היש והגבול שבכחו המשתווה עם עצמותו ברוך הוא כי קודם הצמצום הרי לא היה גילוי בחינת השוואתו בבחינת מקור היש מצד פשיטותו ברוך הוא ומצד גבהותו רבוא רבבות מעלות לאין קץ למקור היש שבכחו אשר מקור היש היה בטל כטיפה בים ויותר מזה: אשר על זה היה צמצום האור בכדי ליתן מקום למקור גילוי היש: אך עדיין הגם שיתגלה מקור היש הלא מקור היש גם כן בהשוואה גמורה עם המאציל ברוך הוא בבחינת אין סוף ממש מצד שלימותו: הוצרך להיות עוד צמצום להאציל ממנו יתברך כלים להסתיר כח השואתו ברוך הוא בכדי שיתגלה בחינת היש והם הם הכלים דאצילות אשר הם כלים לגלות כח היש והגבול מכחו. אך הגם שנתגלה כח היש בבחינתו אף על פי כן מצד שלימותו ברוך הוא מתייחד עם כח הגבול ביחוד גמור:

7וזהו בחינת התיקון כמו שיתבאר אם ירצה השם: וזהו המשכת אורות בכלים דאצילות דהיינו כביכול שממשיך כח השוואתו ברוך הוא אשר בכח השוואתו משתווים בהשוואה גמורה להדמות במעין לייחד כח הכלים גם כן אליו שלא ישתנה בהם: הגם שאין ערך ביחוד הנמשך בכלים לכח השוואתו בעצם אשר שם הם בעצם אחד ממש ובבחינת אצילות הלא נראו להתחלקות אף על פי כן אין מוסיפין בו ריבוי ושינוי: וזהו על ידי כחו הפלא: וכמשל התקשרות הנשמה עם הגוף הגם שהגוף אין בגדר אחד עם הנפש אף על פי כן הם ביחוד גמור על ידי כחו הפלא המקשרם: כן הוא ביחוד האצילות הגם שנתגלו כלים ונקראים גופא כמבואר לעיל אף על פי כן מיוחדים באור אין סוף ברוך הוא המתמשך בהם בתכלית היחוד מחמת כחו הפלא: וזהו שממשיך מכח השואתו על ידי בחינת עתיק שהוא בחינת תענוג שמקבל כביכול מהתגלות השואתו ממשיך על ידי כחו הפלא מעין כח השואתו: ולכן נקרא כל בחינות האצילות זעיר אנפין ונוקבין והוא ממש כמשל החכם אשר חשקו להשפיע מחכמתו להמקבל או אב אל בנו מצד התענוג והשעשוע שמקבל להשפיע אליו מצמצם עצם חכמתו במעין להתגלות לפי ערך המקבל: כן הוא על ידי התענוג כביכול מצמצם כח השואתו במעין ודוגמא דאצילות. וזהו יחוד שבאצילות איך שכל הדרגין והגבול והיש מתאחדים בכחו יתברך:

8אבל כאשר נגלו הדרגין והגבול בבחינת נבראים הרי הם נגלים ליש גמור בבחינת נפרד אשר על כן זהו עבודתינו לייחד היש והגבול בבחינת העולמות אליו יתברך באופן שלא יהיו נגלים בבחינת נפרדים ולבטלם אליו כביטול הגוף אל הנפש כמבואר לעיל: וכל היחוד הזה הוא מסטרא דילן אשר נראים ליש גמור צריכין אנו לייחדו על ידי הדעת להיות בקישור אחד ממש עד בחינת אצילות כמבואר לעיל: ולכן עד בחינת היחוד הזה הנמשך בכלים עד שם מגיע התעוררות התחתונים: אבל בבחינת כח השוואתו ברוך הוא מצד עצמותו השווה לגמרי אין בכחינו להעלות אתערותא לשם כמבואר לעיל:

9אך מצד שעיקר כוונתו יתברך לייחד היש לפי ערכו באופן שלא יהיה היש לדבר נפרד כי אם ביחוד בחינת יחוד זה מעורר כביכול כח השוואתו אשר היחוד נמשך משם במעין כנזכר לעיל על ידי התענוג שמקבל מבחינת השלמת כוונתו ומעלה מיין נוקבין והתעוררות לכחו השוה יתברך להמשיך משם תוספת אורות בכלים ולהמשיך מוחין חדשים: וזהו שאנו מעלים מיין נוקבין לזעיר ונוקבא וזעיר ונוקבא מעלים מיין נוקבין לאריך אנפין על ידי אבא ואמא המגלים כח הפלא בבחינת כלים: וכח הפלא הזה מעלה מיין נוקבין לבחינת עתיק שהוא גילוי כח השוואתו להיות מקור לאצילות על ידי בחינת התענוג והתכללות ועתיק מעלה מיין נוקבין עד אין סוף ברוך הוא ומשם נמשכין מוחין חדשים ותוספת אור ביחוד האצילות ביתר שאת ויתר עז: וכמו שיתבאר לקמן אם ירצה השם באריכות יותר: