שערי היחוד ואמונה, שער שלישי יב

1אבל ראשו דהיינו רצונו וחכמתו יתברך שהוא חכמה סתימאה וגם בחינת עינים וחוטמא שהם אינם נגלים בבחינת כלים כי לא נתגלה מהם בגילוי הרגשת הכלים כמו למשל באדם שרואה ומשגיח לאיזה דבר אינו נגלה מהשגחתו שום הרגש רק שעל פי השגחתו בהם ככה נגלה בהם המעשה כו' ככה כביכול השגחתו בבחינת פלא בבחינת השואתו לא נגלה לגבי דידן וכן המשכת חיין וחיין דחיין הנמשך מחוטמא לא נגלה אלינו לכן ראשו מגולה שלא בא בהתלבשות כלים הנגלים לנו ואין לנו השגה בזה כלל:

2ולכן גם פה דאריך אנפין שעיקר הפה הוא להתגלות הדבור שהוא לזולתו מבואר באדרא שפומא דאריך אנפין סתים דהיינו שלא נגלה לגבי תתאין כלל ומה שקורא אותו פה מאחר שלא נגלה ממנו כלל הוא מחמת שהוא שורש כל ההתגלות הנקרא פה כידוע שכל התגלות העולמות הוא על ידי הפה שנקרא דבר הוי"ה ושורשו הוא הפה דאריך אנפין אך מחמת שלא נגלה ממנו שום התגלות לגבי דידן הוא סתים דביה אבהתנא עתידין למלבש דהיינו לעתיד יתגלה עין בעין כו' אשר לא יהיה הסתר היש כלל הגה"ה וגם אינו מלובש בפה דזעיר אנפין הגם שהוא שורשו כי בפה דזעיר אנפין שהוא גילוי דבר הוי"ה הוא הכל בצמצומים והכל בבחינת חילוקי הדרגין שעל זה הוא הכוונה והוא היפוך מפה דאריך אנפין אשר כל גילוי דאריך אנפין הוא כח השואתו לבדו ואיך יהיה מלובש בו ודי למבין לכן בקבלת התורה נאמר וידבר הוי"ה שאז נגלה פה דאריך אנפין כידוע שבתורה הוא גילוי עצמיות רצונו בביטול היש כמבואר במקום אחר אבל אף על פי כן אינו גילוי גמור מחמת שתורה דבריאה מלובשת בגבול דייקא כי אם בשורשה הכל אחד אבל לא לגבי דידן ולעתיד לבא יתגלה עצמותו יתברך המלובש בתורה כמו שכתוב כי עין בעין יראו כו':

3ולכן לא נזכרו גם כן אודנין באריך אנפין כי אודנין הם שיכנוס הקול מהזולת לשמוע והנה מאחר שאין זולתו כלל איך שייך לומר עליו ששומע כביכול צעקת התחתונים מאחר שקמיה הכל שוין והתחתונים הם בהשוואה גמורה בעצמותו כי אין הסתר לגביה כלל אין שייך לומר בו אודנין המורים על בחינת שמיעה כי כל שמיעה היא מהזולת דייקא דהיינו למשל מאדם ששומע דבר מחבירו כי בבחינת עצמו אין שייך לומר ולייחס אליו בחינת שמיעה אבל בחינת ראיה שייך לומר אפילו על עצמותו של אדם דהיינו שרואה כל מעשיו ומשגיח על כל תנועותיו לכן מאחר שהוא יתברך אין זולתו לא יתכן לו בחינת השמיעה הגם שכל תפלה באה אליו דייקא כמו שכתוב הנוטע אוזן הלא ישמע כי מאחר שהוא מקור הכל אם כן הכל בא אליו יתברך אך איך ומה ובאיזה אופן יתייחס אליו בחינת השמיעה זהו למעלה מן השכל לכן לא הזכיר אודנין באדרא רבא כי אם דשערי לא תלו על אודנין דהייינו שאין מסתיר לפני עצמותו יתברך לכן האודנין נעלמים כמבואר בפירוש האר"י זכרונו לברכה על ספרא דצניעותא:

4אבל עיינין וחוטמא הגם שאינם מושגים לנו אף על פי כן אנו רואים השגחתו יתברך בכל עת ורגע על ידי נסים ונפלאות שבבחינות נבראים שבחינות הנבראים המה הכל פלא כמו שכתוב לעושה נפלאות גדולות לבדו וכמו שכתוב כי עשית פלא אשר התהוותם הכל מאין שהוא בחינת פלא ודי למבין וגם אנו רואים החיות שהוא הכל ממקור החיים אך אינו מושג לנו מהותו איך ומה כי אם בדרך אמונה אבל החיות עצמו אינו נגלה לנו כי אם היה נגלה לנו לא היה שום נברא במציאות כלל ודי למבין:

5אבל בזעיר אנפין שהוא לצמצם בבחינת נבראים להוום ולקיימם כסדרם שם נתגלו אודנין לשמוע צעקתם כי כל עיקר כלי הזעיר אנפין הם להמשיך חיותם בדרך צמצום והסתר בכל פרט וגם פומא נתגלה שהוא נקרא דבר הוי"ה וכל התגלות הזה הוא בבחינות התחתונים אבל בבחינת עצמותו יתברך הכל שוה: