שערי היחוד ואמונה, שער שלישי כא

1והנה שערי דדיקנא מבואר באדרא רבה קדישא תאנא אינהו דדיקנא קשישאי כלהו מאי טעמא משום דאינון תקיפין דתקיפין לאחסין ולאחתא אינון י"ג מכילין מעתיק דעתיקין כי בחינת שערין דדיקנא הם להמשיך בכלי הזעיר אנפין עצמות אור אין סוף ברוך הוא ולייחדם ביחוד עצום בבחינת התגלותו יתברך בבחינת עצמיותו בבחינת פנים ובחינת צמצום הזה להמשיך אור אין סוף ברוך הוא בעצמותו (שהוא נקרא עתיק דעתיקין דהיינו שהוא נעתק כביכול אפילו מהעתיקין שהם בחינת אריך ומוחא סתימאה דביה שנקראו עתיקין מצד כחו הפלא אך אף על פי כן המה נערכים בבחינת אצילות והמה ראש לנאצלים וכמבואר לעיל בכמה מקומות דהיינו התגלות הכלים בבחינת זעיר אנפין שהמה החכמה והבינה והמדע וחסד וגבורה הוא על ידי בחינת המשכתו יתברך בבחינת פלא מאחר שאין להעריך אליו בחינות אלו כלל כי אם מצד הפלא ולכן נקראו אין כמבואר אך אף על פי כן המה נערכים בבחינת אצילות הגם שבכח הפלא שהוא המשכת עצמותו יתברך אין לתאר בחינת כלים אף על פי כן יש בכח המשכה זו הכלים בבחינת העלם. אבל שלא מצד המשכתו יתברך כי אם מצד עצמותו אין לתאר כלים אפילו בהעלם הגם שממנו יתברך נפעלו הכלים אך אצלו יתברך המה בהשוואה גמורה ועל זה היה הכוונה מאת המאציל ברוך הוא) שיהיה נגלה השוואתו אפילו מצד הכלים אשר המה הפכים מנגדים ממש לכן בכדי להתגלות כח השוואתו יתברך בהכלים היה הצמצום הזה בבחינת התגברות יתירה:

2כמו למשל מהחכם המשפיע להמקבל אשר בהתגלות הוא רחוק ומובדל בגדרו ממנו או האב לבנו בכדי להשפיע מעצם חכמתו לחכמת המקבל אשר רחוק מגדרו מוכרח להיות תגבורת האהבה ביתר שאת בכדי להשפיע אליו מחכמתו כמאמר רבותינו זכרונם לברכה כד רחימתין עזיזא אפותיא דספסירא שכבינא וכן אהבה דוחקת את הבשר ואהבה מקלקלת השורה כי מוכרח להיות התגברות האהבה עד שיצא המשפיע חוץ לגדרו ולעורר את המקבל בתגבורת אהבה יתירה שיצא מחוץ לגדרו ואז על ידי התגבורת מתחברין יחד ושורש התגברות האהבה הוא מצד התכללותם העצום בכחם של אב ובנו או המשפיע להמקבל אשר בשורשם והתכללותם המה לאחדים כי אם מצד התגלותם המה רחוקים מצד הסתרת כליהם ולכן מצד התכללותם זה בשורשם ומצד ריחוקם בהתגלות מתגברת האהבה ביתר שאת שיצאו שניהם מחוץ לגדרם ויתחברו יחד:

3כן הוא כביכול מצד התכללותו יתברך בכל כח הדרגין בהשואה גמורה מצד עצמותו יתברך ומצד ריחוק הדרגין בבחינת התגלותם ומצד חפץ כוונתו יתברך להתגלות מתגבר חסדו יתברך כביכול בבחינת רב חסד בהתגברות יתירה והוא על ידי בחינת שני הווי"ות הקודמים:

4דהיינו עצם יחודו שמצד עצמותו יתברך ויחודו שמצד הכלים הגם שבעצמותו אין לתאר בחינת הוי"ה בבחינת אותיות ממש כי אם על שם המקור לכן פסיק טעמא בינייהו ודי למבין.

5ועל ידי זה נמשכו המדות בבחינת א"ל רחום וחנון מצד רחמים רבים דהיינו למשל אב ובנו כשהיו בהתכללות אחד תמיד ונתרחקו זה מזה והאב הוא במעלה גדולה ובנו הוא בשפלות יתירה מזה נולד אצלו רחמים רבים ותחנונים על בנו אשר היה עמו בהתכללות אחד ומזה בא לו האהבה בתגבורת לצאת מגדרו כן הוא כאשר הוא באמת שכח הגבול והכלים המה כלולים בכחו יתברך בהשוואה גמורה אך בבחינת התגלות הלא המה רחוקים בגדרם והתגלותו יתברך בבחינת אין סוף הלא הוא מתעלה לאין קץ על בחינת הגבול ועל זה רומזים שני ההוי"ות דהיינו הוי"ה הראשון כאשר הם כח הכלים בעצמותו והוי"ה השני איך שבא להתהוות כלים ומצד זה נולד רחמים רבים בבחינת רחום וחנון ובבחינת ארך אפיים דהיינו שכביכול נתארך בחינת הפנים שהוא פנימיותו להמשיך לכח הכלים בבחינת ורב חסד ועל ידי זה נמשך ורב חסר החסד בתגבורת להמשיך בחינת פנימיותו אליו בלי הסתרה כלל והוא על ידי מדת אמת שהם אורות הפנים הנקרא תרין תפוחין קדישין דהיינו להאיר אור עצמותו ברוך הוא בבחינת זעיר אנפין שהמה בחינת כלים על ידי מדת אמת כי מצד אמיתיותו יתברך הכל הוא עצמותו ברוך הוא אפילו מצד הכלים כי אם מצד ההסתרה רחוקים הכלים בגדרם ומובדלים אבל לא מצד האמת כי מצד האמת הם הכל אחר ולכן נקרא הארת פנים כי בזה נתגלה פנימיותו אך הגם שמתגלה אמיתיותו יתברך אף על פי כן אם היה מתגלה עצמותו יתברך בגילוי גמור לא היה מקום להתגלות הכלים כלל כמבואר לעיל בכמה מקומות:

6אשר על כן ההתגלות הזו נקרא בבחינת הארת פנים ועל ידי הארת פנים נתגלה אמיתית חפץ כוונת הפנימיות וכמו למשל החכם המסביר עצם חכמתו הפנימיות ומסביר פנים להתלמיד ובהארת פנים זה מתחבר עם המקבל גם כן שיוכל להבין כוונת רבו להיות נתפס במוחו.

7כן הוא כביכול על ידי הארת הפנים בבחינת פנימיותו ועצמותו בהכלים אשר יכול להתגלות בבחינת כלים אור עצמותו ברוך הוא בבחינת התבסמות זה בזה בלמעלה מהחכמה והבנה להיות נתפס בחכמת זעיר אנפין וחסדו עצמות אור אין סוף ברוך הוא בבחינת אמיתיותו והוא על ידי בחינת התגלות הפנים והם נקראים ש"ע נהורין ואזי על ידי התגלות יתירה זו שהוא על ידי התגברות חסדו בתגבורת יתירה להתגלות כח עצמותו ברוך הוא מחמת התגלות זה נעשה החסד הזה צינור להתגלות הכלים שבחינת הכלים יצאו גם כן מחוץ לגדרם ולהיות נושא עון ועובר על פשע ובזה מתחבר כח עצמותו ברוך הוא עם כלי הזעיר אנפין בהתחברות ויחוד עצום עד שיתגלה כביכול לבחינת בינה עלאה מצד האין סוף בכלים שהוא מזלא הנקרא ונקה. והבן מאד ולכן נקרא קשישא שהם בתגבורות כנזכר לעיל בכדי לאחסין ולאחתא י"ג מכילין דרחמי מעתיקא דעתיקין הוא אין סוף ברוך הוא בעצמותו הנקרא עתיק דעתיקין כנזכר לעיל:

8אבל שערות הראש הוא להיפוך להמשיך ולחבר רצונו יתברך בבחינת אין סוף בבחינת חיצוניותם של הכלים שהוא כח הגבול לפי ערך הגבול ולהשתוות אליו אפילו בבחינת הגבול והכלים בערכם בכל פרט בבחינת חכמת הנבראים בבחינת גילוי ואף על פי כן לא יהיה בהם שינוי לכן הם רכיכין בגין למיגד מרישא לרישא דהיינו שיתגלה אור עצמותו יתברך בהשוואה אפילו מצד הכלים ומצד כחו הפלא כל יכול להתמשך אפילו בבחינת הכלים שלא יהיה שינוי בהם:

9וכמשל מחכם גדול כי מחמת גדולת חכמתו יכול להתמשך אפילו בחכמה הנמוכה להמשיך לשם חכמתו ושלא יהיה מנגד לחכמתו ויהיה נגלה חכמתו אפילו לפי ערך חכמת הקטן ולכן המשכתו הוא בנחת כדי להתחבר לחכמת הקטן כן הוא בחינת שערות דרישא דאריך אנפין להמשיך אפילו בבחינת הכלים יחוד מצד הכלים ומצד הגבול שיתגלה אור עצמותו יתברך אפילו מצד הכלים ושלא יסתירו יחודו אפילו בבחינת כלים ושלא יהיה נמצא בם שינוי וריבוי אפילו מצד חכמה הגלוייה והוא מצד כחו הפלא כל יכול להתמשך אפילו בבחינת כלים בלי שינוי כלל ועל זה נאמר אני הוי"ה לא שניתי כי בחינת אותיות הוי"ה ברוך הוא הם מצד הכלים כי י"ה מורה על חכמה ובינה ו"ה מורים על מדות וכו' כידוע אף על פי כן לא יהיה בהם שינוי ולכן הם רכיכין:

10אבל בבחינת הדיקנא הוא בהיפוך שיתהפכו הכלים להתגלות אור עצמותו יתברך ולכן הם קשישין אבל שני הבחינות הוא הכל התגלות עצמותו יתברך בלי שינוי ולכן שני הבחינות הם לבנים דהיינו שלא נתגלה על ידם צמצום חילוקי דרגין בבחינת חילוק חס ושלום כי אם הכל ביחוד עצום כי אם החילוק הוא בין שני בחינות שערות הנזכרים לעיל כי בשערי דרישא נגלה כח עצמותו מצד הכלים בבחינת חיצוניותם ובדיקנא ההתגלות הוא בבחינת פנימיותו יתברך כמו למשל המלך שמתגלה לפי ערך גדולתו כמו שהוא בהיכלו או כשמתגלה בבחינת העם אבל בעצם ההתגלות הכל הוא המלך לבדו או למשל מאדם כאשר מדבר בבחינת פנימיות או כשמדבר עם הקטן בבחינת חיצוניות ובשני הבחינות נגלה עצם האדם: