שערי היחוד ואמונה, שער שלישי כד

1והנה מבואר באדרא דשערי דנוקבא כולהו סומקי עיין שם ומבואר הטעם בעץ חיים שהטעם ששערות דזעיר אנפין שחורות ודנוקבא אדומים כידוע שהקליפות יונקים מהשערות ולכן בבחינת זעיר אנפין מצד רוממות מעלתו אין חשש כל כך שיתאחזו הקליפות בשערותיו אבל בבחינת נוקבא שהיא קרובה אל הקליפות כמו שכתוב ואתה מחיה את כולם ומלכותו בכל משלה ורגליה יורדות כו' אם יהיו שערותיה שחורות יתאחזו בהם הקליפות ביותר ולא יהיה העולם יכול להתקיים לכן הם אדומים בבחינת התמתקות בכדי שלא יהיה להם אחיזה בהשערות: והביאור לזה כי זעיר אנפין הוא כח יחודו יתברך מצד כח הדרגין דהיינו הגם שנמשך בבחינת המדות שהם מקור לכח הגבול אף על פי כן הוא אחד בהם ובחינת השערות הוא לגלות כח כל פרטי הדרגין שבהם ואף על פי כן המה חד:

2וכמו למשל מאדם שהוא חכם גדול בכח נמצא כולל בחכמתו השכלת כל הדברים אבל כל זמן שלא בא לידי גילוי בפרטיות חכמתו הרי הוא בכלל כח אחד ולא נגלה מחכמתו כלום אבל כשרוצה לגלות חכמתו מוכרח לגלות פרטים רבים מהשכלתו ואיך שיכול לתרץ וליישב על פי חכמתו כמה קושיות וכמה סתירות ולחבר שני דברים רחוקים זה מזה ועל פי חכמתו מחברם כי זהו עיקר החכמה כידוע והנה בגילוי הפרטים ובפרט בקושיות וסתירות וכדומה לזה מתגלה מחכמתו ההיפוך ממש וגם אפילו בסתם גילוי החכמה בפרט שלא בדרך סתירה יכולים לטעות בדבריו אותן שאינם עומדים על עיקר כוונתו כמו למשל שאומר פשט עמוק ואותן שאינם מבקשין דיוקו ורמיזותו בזה יכולים להפוך הפשט אך אף על פי כן מאחר שהחכם בעצמו מגלה עיקר חכמתו יכול בקל להסיר הטעות או השומעים בעצמן אחרי העיון בעיקר המכוון יבואו לעומק המכוון אבל כשמסתיר עיקר חכמתו לגמרי ומגלה רק הפרטים בלבד או הקושיות וסתירות לבדם גילוי זה יהיה מנגד לגמרי וכו':

3כן הוא כביכול בנמשל כי זעיר אנפין הוא יחודו יתברך הכולל עילא ותתא ומכל סטרין דהיינו הגם שנמשך בכל כח חילוקי הדרגין אפילו בבחינת ההיפוך דהיינו בבחינת היש אף על פי כן המה ביחודא חד לכן זעיר אנפין הוא בעל שש קצוות דהיינו מעלה ומטה וארבע רוחות ואף על פי כן הוא אחד בכל הקצוות וכמו שהוא בבחינת מעלה שהוא בחינת בלי גבול ככה הוא בבחינת מטה שהוא בחינת גבול וכמו שהוא במזרח שהוא מצד זריחת האור דהיינו מצד גילוי אור אין סוף כן הוא במערב שהוא שקיעת האור שהוא הגילוי אף על פי כן הוא אחד וכמו שהוא בדרום שהוא בחינת חסד כן הוא בבחינת גבורה שהיא ההסתרה והכל הוא מצד כחו הפלא הנמשך מכחו הגדול מאין סוף ברוך הוא אשר כולל הכל וכל יכול:

4וכל זה הוא בבחינת כחו יתברך הכולל הכל בכח אחד אבל בכדי שיתגלה בחינת יחודו יתברך הרי מוכרח להתגלות בחינת שש קצוות ההם בבחינת גילוי בכל פרטיהם עד אין קץ ועל פי חכמתו בחינת כח מה הוא מייחדם נמצא בבחינת גילוי הרי נגלה כח ההסתרה והמנגד דהיינו סטרא אחרא שהמכוון הוא שיתגלה כח היש מצד הסתרה לכן יש אחיזה לקליפות בגילוי הזה המתגלה על ידי השערות כנזכר לעיל אך מצד חכמת יחודו יתברך בהם אין להם אחיזה כל כך ומצד כח גילוי יחודו יתברך מתמתקין ומתהפכין מחשוכא לנהורא וממרירו למתיקא ולכן שערותיו שחורות דייקא לגלות הפרטים בבחינת דקדוק בכל פרט בבחינת התחלקות כל כח הנבראים בכדי שעל ידי זה יתגלה יותר יחודו:

5אבל בבחינת מלכותו שהיא בחינת נוקבא שעיקרה הוא להסתיר יחודו יתברך ולגלות כל הדרגין בבחינת נבראים בפועל ממש בבחינת חילוק והבדל דרגין בבחינת נפרדים לגמרי ואלו היה ההמשכה ממנה שהמה בחינת שערותיה בבחינת דקדוק בבחינת התחלקות גמורה אזי היה נגלה אופן הפירוד שלא היה לשום נברא התדבקות זה לזה כלל מצד התחלקותם והיה איש את רעהו חיים בלעו וכן בכל הבחינות אפילו בבחינת דומם וצומח לא היה התחברות ביניהם ופשיטא מהדומם לצומח ומצומח לחי ומחי לאדם ובבחינת הנהגת העולם במין האדם לא היה התחברות ביניהם כלל וכן בכחות הרוחניים לא היה התחברות הכוחות זה עם זה מצד חילוקי הדרגין בבחינת פירוד לכן יצאו השערות אדומים דהיינו בבחינת התבסמות דהיינו הגם שנתגלו כל הדרגין בבחינות מחולקים ונפרדים אף על פי כן יש חיבור ביניהם בכל מין ומין והן בהתחברות המינים זה עם זה וכן הוא בצבא השמים במלאכים אשתלבין דא בדא ודי בזה למבין הגה"ה והנה כן אנו רואים במשל באדם כי תיכף שיש לו לאדם איזה מדה בא לו במחשבה בלי מעצור כלל הן בכעס הוא בא בכל פרטי דקדוק בכעס בתגבורות גדול והן באהבה והן בשנאה ויכול לחשוב מה שהיה ועתיד להיות ומה שלא יעשה כן ושאי אפשר להיות אבל בדבור נותן מעצור לרוחו מה לדבר ומה שלא לדבר וכובש כעסו וגם אהבתו ומדבר באופן המתוקן ואינו מגלה מחשבתו כי אם היה מדבר כאשר הוא במחשבתו אי אפשר לסבול הן הכעס והן האהבה והטעם כי במחשבה בא לו הכל מבינה שבמדותיו בכל הפרטים וכל ההפכים ומנגדים אליו וכן כל חפץ אהבתו אבל בדבור יש הפסק בין מחשבתו לדבורו שלא לגלות כל מה שבמחשבתו ונותן מעצור להסתיר מה שבמחשבתו כי אם ידבר הכל מה שבמחשבה לתקלה יחשב לו אם יודע מה שבמחשבתו (וגם) האהבה או השנאה והכעס יצאו מחוץ לגדרם ואין מהצורך להאריך בזה בדבר הידוע לכל כן כביכול למעלה אשר במדותיו בבחינת זעיר אנפין שם כל בחינות התחלקות פרטי הדרגין וחילוקיהם והבדלם בכל מיני התחלקות הנבראים שיהיה דווקא באופן זה ולא באופן אחר הן בחסדים והן בגבורות כי לזה היה הכוונה שיתגלה רצונו יתברך בכל הפרטים דייקא מצד שלימותו יתברך וכל זה הוא בבינה שבמדותיו יתברך שהוא בינה דזעיר אנפין אבל כשבא לידי המשכת חסדו וגבורתו אם היה הגילוי כביכול כפי הבנת שורשי המדות בכל פרטיהם לא היה העולם יכול להתקיים הן מצד החסדים והן מצד הגבודות לכן בהבנה שבמדותיו יתברך שם הם כל פרטיות המדות וכידוע שכשהחסד וגבורה סתומים במעי אמא אז עיקר הדינים אבל כשמתגלים בחזה אז בוקע יסוד אבא את יסוד אימא ואז מתגלים החסד וגבורה במיתוק כי במדותיו יתברך אינו מתגלה כל מה שבבינתו יתברך כי אם בבחינת התפשטות לפי ערך כלי המקבלים כמשל מאב המתמשך לבנו אם היה מגלה לבנו חפצו הן באהבתו והן בהיפוך לא היה באפשר לבנו לקבל לזה נותן מעצור לרוחו ואינו ממשיך אליו כי אם האהבה לפי ערך קבלת בנו וכן הגבורה לפי קבלתו. כן הוא כביכול בבחינת המשכתו לעולמות על פי מדותיו: ודי למבין. ולכן כאשר באו כח מדותיו יתברך לבחינת התגלות שהוא בחינת נוקבא דזעיר אנפין כמבואר לעיל בחינת כח ההתגלות נחלקו גם כן לשני בחינות כח ההתגלות דהיינו מחשבה ודיבור שהוא בחינת לאה ורחל ובבחינת מחשבה שהיא בחינת לאה שם התקבצות כל פרטי אופני המשכות מדותיו יתברך בבחינת זעיר אנפין בבחינת חילוקי העולמות בכל אופניהם לכן מקומה נגד העורף שהיא מקום בינה דזעיר אנפין ולכן נקרא לאה דינא קשיא ששם הם כל פרטי אופני חילוקי הנבראים בכל פרט דווקא בדקדוק ולכן מבואר בעץ חיים ששורש יניקת הקליפות הוא מלאה אבל מצד שהיא במקום המכוסה אין יכולין להתאחז בה מצד ששם גילוי עצם כוונתו בבחינת עלמא דאתכסיא ומכוסה בהמשכת זעיר אנפין שהם השערות שהוא יחודו יתברך וכמבואר בעץ חיים שלכן נקרא עלמא דאתכסיא שהיא מכוסה בשערות דזעיר אנפין הנמשכים עד נגד החזה: אבל כשבאו בבחינת התגלות גמורה שהיא בחינת רחל שהיא עלמא דאתגליא לגלות כל פרטי חילוקי הנבראים בגילוי גמור לפועל היש ממש ואלו היה ההתגלות כפי אשר במחשבתו יתברך לא היה העולם יכול להתקיים כנזכר לעיל לכן בהתגלות הדיבור בא במיתוק באופן הקיום לעולם לכן מקומה נגד החזה שהיא התגלות מדותיו ושם מקום הדיבור כאשר אנו רואים שבכל הנבראים יש סדר והנהגה לפי ערך המקבלים אפילו בסטרא אחרא יש דרך ארץ ועול מלכות ומוראו שלא לצאת מגדרו בבני אדם זה בזה אפילו מצד הטבע וכמבואר בזוהר הקדוש פרשת תצוה כי דינין דנוקבא שירותא קשיא וסופא רכיכא בבחינת דינא רפיא כי מצד בחינת לאה הם קשיא ובבחינת רחל המה רפין ודי למבין:

6ולכן הם אדומים ולא לבנים ולא שחורים כי אם היו לבנים דהיינו התגלות כוונתו יתברך בבחינת אין סוף אזי לא יהיה התחלקות כלל וגם אם היו שחורים בבחינת התחלקות גמורה היה הפירוד גדול כנזכר לעיל אבל אדומים הוא שנתגלה בבחינת חילוק דרגין ואף על פי כן המה מחוברים והוא גם כן על ידי כחו הפלא המתגלה בה כידוע שנקרא כתר מלכות כי התחלקות הדרגין והמשכתם הוא מצד רצונו יתברך בבחינת פלא ודי למבין אשר שורשה היא מרצונו יתברך בכל פרטי התחלקות אשר על כן מצד שרשם מתגלה החיבור אפילו בבחינת חיצוניות הגם שעיקרה לחילוק דרגין היא אבל עיקר רצונו יתברך הוא שעל ידי חילוק דרגין יתגלה עצם כבודו יתברך ועל ידי זה דינהא מתבסמין ונקרא דינא דפיא: