שערי היחוד ואמונה, שער שלישי כו

1והחילוק וההבדל שבין דיקנא דאריך אנפין לדיקנא דזעיר אנפין כי בחינת דיקנא דאריך אנפין הרי כל כח הכלים המה בביטול גמור באופן שלא נגלים הכלים למהות נבדל כלל כי אם שהם כלים להתגלות אור עצמותו על ידיהם אשר באריך אנפין אינם בערך התגלות כלל אבל על ידי הכלים נגלה עצמותו עד שהכלים יוצאים מחוץ לגדרם באופן שאין הכלים תופסים כלל לאיזה מהות כמו למשל באדם שיש לו אהבה רבה ויתירה לאיזה דבר עד שיוצא מכליו ואינו מרגיש גופו כלל וכן הוא בעבודה מי שזוכים להתפשטות הגשמיות אשר אינם מרגישים כלי הגוף לאיזה הרגש כלל אך אף על פי כן גילוי זה הוא על ידי כליו: כן הוא על ידי כלי הזעיר אנפין נגלה אור עצמותו יתברך עד שאין הכלים נגלים כלל למהות בפני עצמם כי אם שנעשו מעבר לגילוי אור עצמותו בהם: אך אף על פי כן על ידי כלי הזעיר אנפין נגלה אור עצמותו בהם כי שלא בבחינת כלים דהיינו בבחינת רצונו שהוא אריך אנפין אזי אינו בערך גילוי כלל ודי למבין:

2כי גילוי הביטול איך שהוא מצד עצמותו באופן שלא יגלה על ידי ביטול כי אם ביטול בעצמותו הוא על ידי כלי הזעיר אנפין כי בלא כלים אינו בבחינת גילוי כלל אשר יאמר עליו בחינת ואופן ביטול מאחר שאינו בערך נגלה וביטול הנמשך על ידי דיקנא דזעיר אנפין הלא נגלה כח הכלים בבחינת יש כי אם שמבטל היש דהיינו שעל פי חכמה משיג אלקו"תו ויחודו יתברך ועל פי חסד הוא האהבה אליו לדבקה בו ולנצח הסטרא אחרא הרי נגלו בבחינת כלים כי אם שלא נעשו כלים רק להיות נתגלה בהם גילוי אלקו"תו ואחדותו: אך אף על פי כן נחשבו לחכמה ומדות כי אם שאינם חכמה ומדות רק להתדבק ולהתקשר ליחודו יתברך על ידי חכמתו ומדותיו:

3ולכן שערות הדיקנא דזעיר אנפין גם כן אוכמין כי נחתו לצמצומים לבחינת כלים לכל חד וחד כפום שיעורא דיליה הן בנשמות ומלאכים ובבחינת גופין דעשיה וביטולם הם מצד כליהם ולכן לא נאמר בתיקוני דיקנא דזעיר אנפין מדת אמת דהיינו כי לא נגלה הביטול כמו שהוא מצד האמת אשר אין זולתו כלל כי אם שנגלו לכלים ובבחינת כלים נגלה הביטול בהם לכן בחינת הפנים שהוא תרין תפוחין סומקין כוורדא דהיינו הארת הפנים שהוא פנימיות הזעיר אנפין הוא הכל על ידי בחינת תגבורת על ההיפוך להפכו אשר לא כן הפנים של אריך אנפין הוא בהתגלות העצם ממש ודי למבין:

4ולכן מבואר באדרא רבה זכאה מאן דאחיד בדיקנא דמלכא וכל מאן דאחיד בדיקנא דמלכא בחלמא שלמא ליה מכל סטרין. דהיינו שמהפך מדותיו ונצח לון בהתגברות לאכפייא לסטרא אחרא ולהפכא חשוכא לנהורא נקרא אחיד בדיקנא דמלכא בוודאי שלמא ליה מכל סטרין דייקא דהיינו הגם שיש סטרין אף על פי כן שלמא ליה מצד התהפכותם לקדושה: אבל בדיקנא דאריך אנפין נאמר בהיפוך ווי למאן דאושיט ידוי בדיקנא קדישא דהיינו להעריך המשכה זו לערך גילוי היש והכלים ואשר להעריך כי הכלים האלו נמשכים מעצמותו כי אם שצריך להפכם כי חס להעריך מצד עצמותו ברוך הוא איזה כלים באיזה בחינת מהות מצד המאציל ברוך הוא כי אם כח המשכתו הוא בבחינת פלא שלא בבחינת השגה כלל וכל הביטול לשם הוא שלא בערך חכמה ומדות כלל ולכן אין כח בידינו להעלות אתערותא דלתתא לשם על ידי איזה העלאת מיין נוקבין מאחר שאינו בערך חכמה וידיעה והשגה כלל כי אם הביטול הוא למעלה מחכמה והשגה כי אם אתערותא שלנו הוא ליחוד זעיר ונוקבין והם מעלים מיין נוקבין עד שם כמבואר בשער הספירות עיין שם לכן אסור לחשוב שם איזה ערך כלים שהוא לאושיט ידוי וכו' כי אם הביטול הוא בבחינת אמונה למעלה מן הדעת והשגה:

5אך על ידי הדיקנא דזעיר אנפין כשישראל מטיבין מעשיהם על ידי ביטולם במסירות נפש ממש על ידי הכלים ויוצאים מחוץ לגדרם ממש בביטול היש לגמרי למעלה מן החכמה והבנה דהיינו על ידי השגתם בחכמה מתבטלין למעלה מן החכמה כי אם שבטלין לעצמותו ברוך הוא למעלה מן השגה וממשיכין אור עצמותו ברוך הוא בכלים כאשר יבואר בחלק העבודה אם ירצה השם אז נתגלה דיקנא דאריך אנפין בדיקנא דזעיר אנפין ונעשה דיקנא דזעיר אנפין לבן כמו דיקנא דאריך אנפין כמבואר באדרא רבה: