שערי היחוד ואמונה, שער שלישי לג

1נמצא יש בזה שלשה הערכות אשר מצד עצם רצונו יתברך אין לך דבר שחוץ ממנו כביכול ולא סר כחו והשגחתו והתמשכותו בכל פרט דייקא ועל כן אין כל פרט הנפעל בעולם אשר לא נמשך מכחו כי אם הכל הוא מצד כחו יתברך והכל בכח אחד מעצם כחו והמשכתו בכל פרט בכוונה סתומה בכח נסתר והכל גלוי לפניו יתברך. אבל בבחינת התגלות הנבראים המה נפעלו בבחינת צמצום והסתר ואל המקבלים לא יגיע כי אם כפי מעשיהם אם מטיבין מעשיהם ומייחדים כל העולמות אליו יתברך על ידי מסירת נפשם אז יגלה אליהם פנימיות רצונו המלא מכל טוב ויתגלו עיני הוי"ה יתברך בבחינת עינא פקיחא דהיינו שיתגלה עצם כחו והשגחתו יתברך לטובה אשר אצלו נקרא עין אחת כמאמר הכתוב הנה עין הוי"ה אל יריאיו.

2ואם לא חס ושלום דהיינו שהולך אחר החיצוניות אז נקרא עיני הוי"ה המה משוטטים בכל הארץ דהיינו מצד הצמצום שנקרא זעיר אנפין שם הוא שני עינים אחד מצד ימין ואחד מצד שמאל דהיינו בבחינת הצמצום עצמו יש שני בחינות השגחה אחד הוא שעל ידי זה יתגלה יחודו יתברך על ידי כח ההמשכה בבחינת חילוקי הנבראים בבחינת קישור הדרגין והתאחדותם וזה נקרא עין ימין וגם יש בבחינת השגחה להעלים ולהסתיר ולצמצם שיתגלה כח הדרגין בכל פרטיהם לפי קבלת המקבלים בבחינת סדר הנבראים בבחינת חיצוניותם וזה נקרא עין שמאל:

3וכל הכוונה הוא כדי שעל ידי צמצום הזה יתגלה יחודו יתברך ואם מטיבין מעשיהם ומבטלים בחינת הצמצום והיש ליחודו יתברך אזי נאמר על זה עיני הוי"ה אל צדיקים דהיינו שמהפכים אפילו בחינת הצמצום להיות נגלה על ידי הצמצום יחודו יתברך וכמבואר לעיל בביאור דיקנא דזעיר אנפין דהיינו כשמהפכים חכמה הנמשך בעולמות להבין על ידי החכמה יחודו יתברך וכן על ידי החסד הנמשך בעולמות לאתדבקא ביה על ידי אהבה ועל ידי הגבורה הנמשך בעולמות להיות נגלה על ידי הצמצום יראתו יתברך אז הוא עיני הוי"ה אל צדיקים וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה גדולים צדיקים שמהפכים מדת הדין למדת הרחמים. וזהו ביטולם שמצד הדרגין אבל כשיעלו ויבאו ויגיעו לעצם ביטולו בלמעלה מהחכמה והבנה ויוצאים מגדרי כליהם באהבה רבה שלא מצד בחינת חיות הנגלה בעולמות כי אם לעצם רצונו יתברך מצד עצמותו לא מצד המשכתו יתברך בבחינת חכמה ובינה וחסד וגבורה הנמשכים בעולמות כמו שכתוב מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כי אם כלה שארי ולבבי מצד עצמותו ברוך הוא אשר אין לבדו אז נגלה כח עצם השגחתו אשר לא נחית לצמצום ועל זה נאמר עין הוי"ה אל יריאיו ואז מאיר ומתגלה פנים של אריך בפני הזעיר אנפין ומצחא דיליה אסתכל במצחא וחוטמא אתבסם ועיינין דיליה אסתחיין שלא בבחינת צמצום ואז נעשה אריך כמוהו דהיינו שיתגלה כח עצמותו ברוך הוא בבחינת רצונו על ידי בחינת כלי הזעיר אנפין ואז נגלה עצם כוונתו בבחינת המשכתו לעולמות והתגלות זה הוא על ידי כח העולמות דוקא כי שלא בבחינת עולמות הלא רצונו יתברך אינו בערך גילוי כלל ואז כל המשכות המה למעלה מן הטבע ונגלו כל ההתגלות וההשפעות ממקור ההשפעה בבחינת רצונו יתברך:

4וכשחס ושלום הולכים אחר חיצוניות ההמשכה ואפילו כשעושין רצונו כי אם שהוא שלא בכוונה בבחינת חיות אלקו"ת בבחינת יחודו כי אם שעושה בבחינת מצות אנשים מלומדה שהוא בבחינת חיצוניות ואינו מבין ומבטל כל רצונותיו בבחינת פנימיות כי אם כל מעשיו בבחינת חיצוניות כן הוא כביכול השגחתו יתברך עליהם בבחינת חיצוניות הנתגלה בבחינת חיצוניות העולמות אז כביכול מסתלק כח השגחתו יתברך עליהם לא בעצם חס ושלום כי אם אצל המקבלים נגלה כן שמקבלים מחוק הנקצב בעולם על ידי כחות ההסתרה הנמשכים בשרים כמבואר לעיל דהיינו שלא נגלה להמקבלים כח השגחתו כלל (הגם שבאמת הכל מכחו כנזכר לעיל כי באמת כל טבע הנבראים הנסדרים בטבע הכל הוא לכוונה ידועה בבחינת רצונו יתברך כי אם מצד ההסתרה נגלה בטבע בבחינת חיצוניות וכאשר יעלו ויבאו לאמיתות רצונו אזי ישיגו הטוב האמיתי כמו שהיה בימי שלמה המלך עליו השלום וכל זה הוא מצד המקבלים אבל אצלו יתברך הכל הוא בהשגחה פרטית) ואז נקרא בחינת שינה כביכול דהיינו שאינו נגלה על ידי כח העולמות השגחתו אבל כח השגחת רצונו לא סר חס ושלום ועל זה נאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ואז נאמר פקח עיניך וראה דהיינו על ידי התעוררות התשובה.

5והערכה השלישית הוא כשחס ושלום ישראל עושין היפוך רצונו חס ושלום אז הוא העונשין והקללות והוא ממדת מלכותו יתברך המסתרת בבחינת יש ובחינת היפוך ממש כמו שכתוב רגליה יורדות היא הסתרה גמורה להתגלות בחינת ההיפוך אשר שרשו מעצם רצונו יתברך אשר לזה היה עיקר הכוונה לאכפייא ולהפכא אבל בכדי שיתגלה זה הוא על ידי מדת מלכותו המסתרת לכן שורש הצמצום וההסתר גדול מעלתו עד מאד אשר זהו עיקר הכוונה ולכן נקרא כתר מלכות וכד סלקת כו' אבל בבחינת הסתר כח זה הוא המעניש כנזכר לעיל וכמאמר הזוהר דאית רצועה לאלקאה חייביא ושביק רצועה בידא דאימא שהיא בחינת מלכותו יתברך ועל זה נאמר עיני הוי"ה המה משוטטים בכל הארץ לעשות דין בחייביא להשגיח על כל פרטי המעשים לענוש עליהם וכל זה הוא מצד התגלות העולמות אבל בכחו יתברך הכל הוא כח אחד בבחינת רצונו יתברך וכאשר ישראל מטיבין מעשיהם לאכפייא סטרא אחרא ומהפכים חשוכא לנהורא בזה יתגלה עליהם עצמותו ביתר שאת בתוספות אור וגילוי יתירה מעצמות אין סוף ברוך הוא בבחינת תענוג ממש דהיינו שנמשך כביכול ברצונו הקדום תוספות המשכה בבחינת עתיק יומין כמשל הבן אשר מהפך רצונו אל רצון אביו מבחינת רצון ההיפוך אזי נמשך לאביו תענוג יותר מהרצון הנמשך אליו בעשייתו כן כביכול על ידי זה מוסיפים כחו בבחינת אין סוף ברצון הזה ודי למבין: