שערי היחוד ואמונה, שער שלישי ט

1ולכן מבואר באדרא רבה קדישא שענין החילוקים שבין אריך אנפין לזעיר אנפין הוא בבחינת חילוקי התמשכותם אשר המשכה זו היא אריכא דאנפין וזו היא בזעיר אנפין אבל כשמאירין זה בזה הם נערכין בבחינה אחת כמבואר שם האי עתיקא דעתיקין אתקרי אריכא דאנפין וההוא דלבר אתקרי זעיר אנפין לקבליה דעתיקא וכו' וזעיר אנפין כד אסתכל להאי כולא דלתתא אתתקן ואנפוי מתפשטין ואריכין בההוא זמנא וכן מבואר שם בכל פרטי אברים בעיינין ובחוטמא ובמצחא אשר עיינוי דזעיר אנפין מסתחיין בחיוורא דעיינין דאריך אנפין וחוטמא אתבסם וכו' עיין שם באדרא רבא:

2כי מבואר לעיל שבחינת אריך אנפין הוא כחו יתברך המתמשך לתתאין מבחינת עצמותו יתברך ובחינת זעיר אנפין הוא כחו יתברך המתפשט לנבראים לצמצם על ידי הכלים בבחינת סטרא דלהון שיהיה דוקא בבחינת צמצום: והנה כאשר נראים בבחינת נפרד דהיינו כשאין התחתונים גורמים היחוד על ידי עבודתם אזי אינו מאיר המשכת עצמותו יתברך בהם שהוא השוואתו יתברך ואז נקרא המשכה זו זעיר אנפין ולכן עיינין דיליה סומקין ומצחא דיליה פקידותא דחייביא וחוטמא דיליה בחינת חרון וקמיטו ורוגזא אבל כאשר מייחדים על ידי עבודתם אפילו בבחינת צמצום בבחינתם אז מאיר בהמשכה זו גם כן כח השואתו יתברך ואז מאירין שני בחינות המשכות זה בזה ונעשו לאחדים ונעשו פניו אריכין כמותו אפילו בבחינת נבראים ועיינין דיליה אסתחיין וחוטמא אתבסם וכו' דהיינו שנתגלה כח השוואתו יתברך בכל הדרגין בבחינת יחוד גמור ונעשו לאחדים ובהיפוך חס ושלום אז אינו נגלה יחודו יתברך ואזי נראים לנפרדים:

3וכל זה הוא בבחינת המשכתו יתברך אבל אצלו יתברך כאשר הוא לגביה הכל שוין אבל בבחינת הכלים שבהם היה עיקר כוונות בריאות העולמות נעשה פגם בכוונה זו ועל זה נאמר וישמע הוי"ה ויחר אפו אפו דייקא כי אפו הוא בחינת המשכה לתחתונים בזה הוא ויחר אבל לא בבחינת עצמותו יתברך המתמשך וככה הוא בחינת וירע בעיני הוי"ה אשר עשה בעיני דייקא שהוא בחינת המשכתו בתחתונים כמבואר לעיל שנקרא הכל מצד בחינת התחתונים וכמו צור ילדך תשי חלשת חילא דלעילא שהוא כחו יתברך המתמשך בבחינת צמצום הנבראים שלזה היתה הכוונה וכשמטיבין מעשיהם אזי פקיחותא דעיינין לטובה כמו שכתוב והטוב בעיניך עשיתי פקח הוי"ה עיניך וראה וכדומה לזה באודנין וישמע הוי"ה את צעקתם ובחוטמא וירח הוי"ה את ריח הניחוח אתבסמותא הכל הוא בבחינת המשכה ואז מאיר אריך בזעיר אנפין דהיינו שנתגלה בזה רצונו יתברך שהוא בחינת המשכת עצמותו ואז מתבסמין כל מארי דדינין וניתוסף אורות בכלים אפילו בבחינת הצמצום:

4וכן שערות דאריך אנפין הנמשך מהגלגלתא שהם למיגד מרישיה לרישא דזעיר אנפין שהם המשכות הנמשכים ממוחא סתימאה דיליה דהיינו להתמשך בבחינת חכמה דזעיר אנפין שהוא בחינת החכמה שבבחינת נבראים אשר בהם הם מתנהגים הכל על פי חכמה וכוונה שבכל נברא וסדרם והנהגתם ומצבם וערכם אשר ערכם הבורא יתברך כמבואר לעיל אשר הכל הוא בחכמה הכל ממנו יתברך בעצמותו אך מאחר שאין להעריך בחינת חכמה אצל עצמותו יתברך מחמת כח השואתו בכל דבר בהשוואה גמורה ואין זולתו כלל וכל הדרגין הם בכחו השוה בתכלית היחוד בלי שום התחלקות כלל נקרא חכמה סתימאה דהיינו הגם שהכוונה הכל מכחו ועצמותו המתמשך בהם אבל היא סתימאה דלא אתפתחא כלל ולא נתחלקה לשלשה מוחין דהיינו חכמה בינה דעת כי אינו בבחינת הבנה והשגה וידיעה כלל:

5לכן כל חכמת הזעיר אנפין שהוא לצמצם בבחינת חילוקי הדרגין נמשך הכל מחכמה הנזכר לעיל ומחמת שלא נתנה להעריך אותה בשם נקרא ההמשכה בבחינת שערות כמו השערה שנמשכת מהמוח ואינה ערך להמוח כך כל החכמה הנמשך מעצמותו יתברך הם בערך שערות לגבי המוח אך הגם שנמשכו לחכמת הנבראים לא נשתנו כלל להמשכה אחרת כי אם בבחינת זעיר אנפין שהוא לצמצם לנבראים משם נמשכו הצמצומים לכן שערותיו לבנים ושעיעין וכלהו בשיקולא לא נפיק דא מן דא דהיינו גם אחר התמשכותם לא נשתנו למהות אחר וכל ההמשכות הם בשיקולא חד הגם שכל שערה ושערה מורה על בחינת המשכת פרט בפני עצמו אף על פי כן הם בשיקולא בבחינת השואה שמחמת כחו יתברך השוה כל הדרגין המה בהשואה גמורה ולכל אחד ואחד השוואתו מיוחדת בפני עצמו כמו למשל מבשר ודם כל שהוא חכם יותר מתמשך לדבר קטן יותר ומבדיל בין מהות למהות בכל פרט ופרט כי מצד התגלות חכמתו מעצמיות נפשו אשר שמה נאחדים כל הפרטים לכח אחד ולכל מהות כוונה מיוחדת בפרט ולא מתערבין דרגין ואף על פי כן המה כח מיוחד:

6וכמו למשל ממלך בשר ודם אשר מצד גדולתו הרי השרים והעבדים המה שוים אצלו ונערכים בערך אחד ורצונו הנמשך בהם הכל בהשוואה הרצון שלו לשריו ועבדיו והכוונה בהם שוה מחמת שלגבי עצמיות גדולתו הם נערכים בערך אחד ובכוונה אחת אבל בהתמשכותו להם אינם נערכים בערך אחד ונתגלה לכל אחד ואחד כפי מעלתו לשרים כפי מעלתם ולעבדים כפי ערכם וגם לכל שר ושר בפני עצמו לפום דרגיה בחילוק דרגין וכן לכל עבד ועבד:

7כן הוא בנמשל כי בבחינת המשכות עצמותו יתברך הוא אריך אנפין אשר הכל בטלים אליו יתברך ואין חוץ ממנו וכל בחינת הדרגין נערכים אצלו יתברך בערך אחד ומתמשך אליהם בהשוואה גמורה לכן כולא בשיקולא ולא נפיק דא מן דא כו':

8אבל בבחינת זעיר אנפין שהוא המשכתו יתברך בבחינת עולמות אז מתגלה המשכתו יתברך לכל העולמות והדרגין בבחינות נבדלות במעלה כמשל הנזכר לעיל לכן אינם בשיקולא כי המשכתו בבחינתם אינה שוה כנזכר לעיל גם מסתבכין דא ברא כי השר צריך להעבד והעבד צריך להשר וכן כל שר לשר חבירו מעורבין במלאכתן וכן בבחינת דרגין כל אחד מתערב בדרגא דגבוה מיניה או דנמוך מיניה ודי למבין:

9כמו כן כביכול בבחינת חכמה סתימאה אשר אצלו יתברך שווין כל הדרגין ולכל דרגא פרט מיוחד וכוונה מיוחדת וכח מיוחד וכמו שכתוב ודרך לחזיז קולות לכל קול בראתי שביל בפני עצמו מחמת כחו השוה בכל הדרגין ואצלו יתברך כל הדרגין בהשוואה ובכוונה מיוחדת ואף על פי כן המה בשיקולא חדא מחמת כחו הפלא אבל בזעיר אנפין שערותיו שחורות ומסתבכין דא בדא כי בחינת זעיר אנפין הוא לצמצם ולהסתיר כל פרט לגבי הנבראים ולפי בחינת הנבראים לא נתראו כוונות כל אחד ואחד ופרט כל אחד ואחד בשרשו ובהבדלו ונאחדים זה בזה בכדי לאחד הדרגין ולקשרם זה עם זה ומשתלבין דא בדא לכן שערותיו הם המשכתו שנמשך בהם שחורות דהיינו הצמצום לנבראים ולא שעיעין כי באריך אנפין הם שעיעין דהיינו רכיכין למיגד ממוחא למוחא בלי שום הסתרה כלל אבל בזעיר אנפין מוכרח לצמצם ולא לגלות כי אם בבחינת הסתר ודין כו' וגם מסתבכין דהיינו שהדרגין מתערבין דא עם דא כנזכר לעיל לכן בבחינת ההמשכה שהיא לגבי הנבראים בזה נשתנו זה מזה אבל בבחינת עצמותו המתמשך בכל הנבראים הוא זעיר אנפין הוא עתיקא בלי שינוי כלל מאחר שאין דבר נבדל מאתו יתברך לכן אינו מדבר כי אם בבחינת אנפין: