שד"ל על דברים ב:לד

1את כל עיר מתם והנשים והטף: וכן למטה ג' ו' החרם כל עיר מתם הנשים והטף, יתכן כתרגומו וכתרגום המכונה ליב"ע ונגד הטעמים, החרמנו את כל עיר, כלומר הגברים והנשים והטף. ובאיוב (כ"ד י"ב) מעיר מתים ינאקו ונפש חללים תשוע, יתכן כתרגום סורי, מֵתִים בציר"י, והכוונה שהנוספים ינאקו מתוך העיר, כמו שכתוב אחריו ונפש חללים תשוע, וכן מצאנו (יחזקאל ל' כ"ד) נאקות חלל. רק בשופטים (כ' מ"ח) מצאנו ויכום לפי חרב מעיר מְתֹם עד בהמה, ושם לא יתכן להפריד עיר ממתום; ואע"פ שכאן מְתִם ושם מְתֹם, מכל מקום הוא סיוע גדול לדעת בעלי הטעמים שתהיה גם כאן מלת עיר סמוכה למלת מְתִם. והנה כאן כתוב והנשים בוי"ו, וזה מסייע לדעת בעלי התרגומים, ולמטה ג' ו' כתוב הנשים בלא וי"ו, והוא קשה מעט לפירושם. וגעז' באוצרו (pag. 830) מקיים דעת בעלי הטעמים, אך הוא מפרש ער מתים, המון בני אדם (turba hominum) וזה רחוק בעיני מאד, להוציא מלת עיר ממשמעה. ואם היה אפשר לפרש עיר מתים כמו הפוך, מתי עיר (על דרך המלות המורכבות בלשון יון ורומי ואשכנז) היה הכל עולה יפה, ואולי יתכן להסתייע ממלות ירק עשב, שענינן עשב של ירק, כלומר עשב ירוק; להט החרב, חרב של להט, כלומר חרב לוהטת; ונחת שלחנך, שלחנך שהוא שלחן של נחת; ורצוי לרב אחיו, לאחיו המרובים, וזולתם - ואם תאמר: ומהיכן תבא למלת מְתִים הוראות גברים דוקא? נ"ל כי מלת מְתִים יש בה קצת הוראה על הכח והגבורה, כגון אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל (ישעיה מ"א י"ד) אצל תולעת אמר יעקב שהוא שם בלתי נכבד, ואצל ישראל שהוא שם כבוד (כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל) אמר מְתֵי, לשון גבורה, אינכם תולעת, אבל אתם גבורים ונכבדים; וכן (שם ג' כ"ה) מתיך בחרב יפלו וגבורתך במלחמה, (שם ה' י"ג) וכבודו מתי רעב, דרך התנגדות הזכיר אצל הרעב מלת מתי. וכן ממתים ידך ה' ממתים מחלד (תהלים י"ח י"ד), אמר פלטה נפשי מרשע שהוא חרבך, וגם פלטני ממתים (אנשים גבורים ומצליחים שהשעה משחקת להם) שהם ידך ה' (על דרך הוי אשור שבט אפי, וכפירוש רד"ק), והם מתים ומצליחים מחלד, חלקם בחיים וגו'. ולא אכחיש שלפעמים אמרו מְתֵי בלי שום השקפה על גבורה או על חלישות, כגון מתי מעט, מתי מספר; ודבר זה מצוי מאד בלשונות, וכמו שתראה גם במלת גֶּבֶר, שאע"פ שתחלת הנחתה היתה בהשקפה על הגבורה, הנה בלשון ארמית יאמרו תמיד גְּבַר, ובלי שום השקפה על הגבורה, וכן בלה"ק גבר לא יצלח בימיו (ירמיה כ"ב ל'), נחשבתי עם יורדי בור הייתי כגבר אין איל (תהלים פ"ח ה'), גבר מחליק על רעהו (משלי כ"ט ה'). וזולתם, שבאה בהם מלת גֶּבֶר בלי שיהיה מכוון שום ענין גבורה - ועדיין יש לשאול: אם מתים דבק עם הנשים והטף, למה הנשים והט"ף בה"א, ומתים בלא ה"א? ולזאת אשיב כי מְתִים היא מלה קדומה ונושנת, והיא בלה"ק כמעט כמלה זרה ונכרית, ורוב שמושה אינו אלא במלצית השיר, כאשר הן מלות אֱנוֹש, חֶמֶר, מִלָּה, תֵּבֵל, והמלות הללו אינן מקבלות ה"א הידיעה, יען הלשון הקדומה (ואחריה גם לשון ארמית, שאיננה הלשון הראשונה, אבל היא קדומה מן העברית) לא היה בה ה"א הידיעה, וכשעמדו העברים וחדשו להם ה"א הידיעה, שמו אותה במלות הנוהגות אצלם בפי כל העם, אבל המלות הנושנות אשר לא היו נוהגות בדבור ההמוני, נשארו בלא ה"א כאשר היו מתחלתן.