שד"ל על שמות א:י

1נתחכמה לו: נעשה עצמנו חכמים בשבילו ונפעל עמו בערמה, חכמה תקרא בל' הקודש ההנהגה שכל לעומת התכלית המכוונת, ויש חכמה כללית ויש חכמה פרטית, החכמה הכללית היא ההנהגה לעומת התכלית הכללית, שהיא הצלחת האדם בכל עניניו בימי חייו, ולהגיע אל ההצלחה הכללית הזאת צריך שתהיה ההנהגת האדם תמיד בתבונה, ושימשול ביצרו ויתנהג תמיד בצדקה וכשרון ויראת ה', וזה הוא סתם חכמה במקרא, והחכמה הפרטית היא ההנהגה לעומת תכלית פרטית, תהיה מה שתהיה, טובה או רעה, כמו ויונדב איש חכם מאד (ש"ב י"ג ג') היה איש יודע להתנהג בשכל להשיג תמיד מבוקשו יהיה מה שיהיה, וכן כאן נתחכמה לו נעשה עצמנו חכמים על דבר העם הזה להשיג מבוקשנו שלא ירבה באופן שיוכל להלחם בנו, אבל אל תתחכם יותר (קהלת ז' י"ח) הוא לענין החכמה הכללית, אל תעשה עצמך חכם יותר מדאי באהבת הצדק, כאמור שם אל תהי צדיק הרבה, ורנה"ו (בספרו גן נעול) לא הבדיל בין החכמה הכללית והפרטית, ולפיכך הוצרך לשבש קצת כתובים וזה בכללם, וחשב כי בא בהתפעל להורות שלא היתה חכמה אלא בדמיון פרע ויועציו, ושקר הוא שיהיה ההתפעל מורה כלל על פעולה מדומה ובלתי אמיתי, ובספקו יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב (משלי י"ג ז') מלות ואין כל ומלות והון רב הן הן המורות כי פעולת ההתעשרות וההתרוששות אין באמת כ"א בשקר, לא שיהיה זה בכח ההתפעל כאשר כבר העיר על זה בעל ענף עץ עבות דף כ"ט.

2כי תקראנה מלחמה: אותיות נָה יתרות, כמו ידה ליתד תשלחנה (שופטים ה' כ"ו), ברגלים תרמסנה עטרת גאות (ישעיה כ"ח ג').

3ונלחם בנו ועלה מן הארץ: רשב"ם ורמבמ"ן פירשו ולא טוב לנו לאבד עבדינו, והכורם טען כי עדיין לא היו ישראל עבדים, והוא מפרש ועלה מן הארץ ויקח עמו את כל ההון והרכוש אשר רכש בארצנו, וגם זה בלתי צודק, כי הונם ורכושם הלא שלהם היה ולא היה למצרים שום זכות עליו, מלבד שאם כן העיקר חסר, ובני אוהב גר ז"ל היה מקיים פירוש רשב"ם ורמבמ"ן, והוא אומר כי גם קודם שיעבידום בפרך, כבר משעה ראשונה היו ישראל מועילים למצרים ע"י מלאכתם לרעות הצאן, כי המצרים לא היו רועי צאן, אבל היו צריכים לרועים, ואם היו יוצאים ממצרים היה בזה נזק לממלכה. ואני הייתי אומר כי הנכון שהמלך החדש שקם על מצרים היה ירא ממרידת מצרים, אך היה בטוח שאם יתחילו למרוד יכה בהם ויהרוג גדולי המורדים וכל העם ישמעו וייראו; אך יותר היה ירא מבני ישראל, כי להיותם נכרים וגרים בארץ ההיא, ולא היתה נפשם דבקה בארץ מצרים כמו המצרים, קרוב היה שיתקוממו נגדו כשתזדמן להם שעת הכושר, ואף אם תגבר יד המלך על אויביו ועליהם, לא יוכל להנקם מהם כי ועלו מן הארץ ההיא אל ארץ האויבים אשר התחברו עמהם. ודעת החכם יאסט כי נמצא בספרי הקדמונים כי הרועים לקחו ארץ מצרים עד Memphis והעמידו שם מלך, ואחרי כן בָּנוּ Avaris שהיא לדעתו Hiroopolis, והיא היא פי החירות (כי פי הוא כמו ה"א הידיעה בל' מצרי), ואחר זמן כשעמד עליהם מלך Thebais ונצחם נמלטו לשם, ואחר שלא יָכְלוּ המצרים להביאם תחת עֻלָּם, גרשום גם משם, ולפ"ז הוא מפרש ונלחם בנו ועלה מן הארץ שהיה פרעה ירא שמא ישראל יתחברו אל אוהביהם הרועים שהיו בפי החירות קרוב לגושן וילחמו במצרים ע"י שיצאו מן הארץ ויתחברו אל שארית הערביים, ויפלו יחדו על המצרים, ונ"ל כי לפ"ז הי"לל ועלה מן הארץ תחלה ואח"כ ונוסף גם הוא על שונאינו.