שד"ל על שמות א:טז

1בילדכן: בענין ההפרש שבין פִעֵל להפעיל ע' בה"ע תקפ"ח עמוד 130.

2על האבנים: יש מפרשים כסא היולדת, ויש מפרשים על הרחם; לדעת קצת המלה מן אבן, ולדעת אחרים מן בנה ובן, וגיז' אומר שהם שתי אבנים, האחת שוקעת, ואחרת על גבה למכסה ובשוקעת היו רוחצים התינוק הנולד; וכן העיר Thevenot כי מלכי פרס היו מְצַוִים להמית בשעת הרחיצה את בני קרובותם; ולפי זה אבנים הנאמר כאן הוא דומה לאבנים הנאמר בירמיה י"ח ג'. עיין שם.

3והמתן: מן הֵמִית יאמר הֵמַתָּ גם הַמִיתוֹתָ, כמו הֵקַמְתָּ וְהַקִימוֹתָ, ובנמצאים ונמצאות לא נמצא במקרא בשום שרש מנחי עי"ן, אך ראוי לומר הֱחַמְתֶּם (בחטף סגול לא בצירי כמו שכתוב בנתה"ש, כי בהתרבות המלה בתנועות, וירד הטעם ממקומו, צריך שתשתנה א' מן התנועות לשוא, אם אין שם מונע, ועיין תולדות רמבמ"ן דפוס וויען, דף אחרון) או הֲקִימוֹתֶם, וכן כאן היה ראוי וֶהֱמַתֶן (לא וֶהֱמַתְתֶּן כי לא יאמר שָבַתְתָּ, נָתַנְנוּ, אלא שָבַתָּ נָתַנוּ) או וַהֲמַתֶן או וַהֲמִיתוֹתֶן, ובא וַהֲמִתֶּן בחירק ע"ד צד צִדוֹ, פת פִתְּךָ, והנה בשמות האלה שהם מן הכפולים (צד מן צדד, פת מן פתת) החירק בא על נכון, כי היו השלמותם צִדְדוּ פִּתְתְּךָ כמו בִּגְדִי בִּגְדְךָ; ולהיות מלת והמתן דומה כאילו היא מן הכפולים, שהרי גם היא ראויה לשתי תוי"ן (וֶהֱמַתְתֶּן) אמרו אותה בחירק ע"ד הכפולים, ואין ליחס הזרות הזאת לבעלי הנקוד, כאילו מלבם בדו אותה, כי אמנם מצאנו והמיתיו (ש"א י"ז ל"ה) ביו"ד, והוא ראיה שכן היתה קריאת הקדמונים, וכיוצא בזרות הזאת מן מורַג מורִגִים, וגם הוא נמצא ביו"ד (ד"ה א' כ"א כ"ג).

4וחיה: לרוב השימוש בשרש חיה אמרו לפעמים חי (וארפכשד חי) במקום חיה, וכן כאן וחיה במקום וְחָיָתָה, והיו"ד רפה, כי באמת איננו מן הכפולים, ולדעת גוסיציוס התבה משרש חוי, וארפכשד חי עומד מנגד, שאם היה השרש חוי היתה החי"ת בקמץ.