שד"ל על שמות יב:כט

1וה' הכה כל בכור: דעת איכהארן כי מתו בחולי variolae pestiferae, הבא לפרקים בארץ מצרים וממית הבחורים, ויפה השיב ראז' כי לא ימית הבכורות בפרט. ויוסט גלה דעתו ברמז (בספר הנדפס בברלין זה חמש עשרה שנה) כי משה הרג את הבכורות ע"י אנשיו לאור הלבנה, ושהיו הבכורות בכל בית ובית נפרדים מיתר אנשי הבית, ושהיו אצל האלילים, כי היו קדושים לאלהיהם, והיו אצלם ג"כ בהמות מוקדשות להקריב. תאלמנה שפתי שקר! שהרי מלבד כי עליו להביא ראיה שהיו הבכורות יושבים בבית או בחדר מיוחד, הנה לא יובן איך מלאו לבו של משה להקדים ולהגיד הדבר אל פרעה שימות כל בכור? והלא לא ימלט שקצת מהם נשמרו בלילה ההוא לראות איך יפול הדבר; ועוד בכמה אנשים עשה משה הדבר הזה? כי הוא צוה לכל העם שלא יצאו איש מפתח ביתו עד בקר. אולי יאמר כי בני לוי היו עמו, אמנם לא ימלט שהיו קצת מבני לוי שכנים לבני שאר השבטים, והואיל והיו מתחברים לאכילת הפסח הוא ושכנו, לא ימלט שיהיה אחד מישראל רואה כי אחד מבני לוי איננו בבית, ומי יעלה בדעתו שהיו בישראל אנשים כ"כ גבורי לב לבוא בתי המצרים אדוניהם, גם בבית פרעה, להרוג את בכוריהם, ואנחנו רואים איך היו רכי לבב שלא עמדו נגדם כשהשליכו ילדיהם ליאור, וכשאמרו שלא לתת להם תבן, וכשראו אותם חונים על הים, ומי יאמין שלא היה בית פרעה סגור ונשמר שיוכל אדם להרוג את בנו בכורו ואיש לא ידע, ובפרט אחר שהוזהר שימות, ואיך יתכן לאנשים הנכנסים בבתים בחפזון להרוג הבכורות, שיפנו להרוג בכורות הבהמות, ומה תועלת היה להם בזה? ואיך יכניסו עצמם בסכנה שיוודע הדבר, כדי להמית הבהמות? וכן בכור השבי אשר בבית הבור, מה ראה משה להמיתם אחר שלא היה לו בזה שום תועלת? ואיך נכנסו אנשיו בבית הבור? ואפי' יאומן שכל זה היה, היאומן שלא נודע הדבר, ולא היה שום מצרי שיראה אחד משליחי משה בא אל ביתו או יוצא מביתו, באופן שיוודע הדבר לעם ולמלך? כי אין ספק שאם נולד לפרעה שום חשש כי בני ישראל הם המכים בכוריהם לא היה משלחם בשלום, אבל היה מתנקם מהם באף ובחמה ובקצף גדול - ראה כמה בטולים הכופרים מעמיסים על עצמם כדי שלא לקבל עליהם כי ה' עושה נפלאות בקרב הארץ למען עשה כיום הזה להחיות עם רב שתהיה ידיעת יחודו ותאריו משתמרת בקרבו לתועלת כל יושבי תבל.