שד"ל על שמות יב:לז

1כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף: לבד מטף פחות מבן עשרים, והנה היה מספר נפשות בני ישראל שנים מיליאון לכל הפחות, והוא דבר זר מאד ורחוק ממנהגו של עולם שמשבעים נפש יולד גוי כזה בארבע מאת שנה. ויוחן דוד מיכעאליס בקש לקרב הדבר אל הטבע מכמה צדדים. ראשונה אמר כי אנשי המזרח נושאים נשים בהיותם בני י"ג או ט"ו שנה, וזה הבל, כי אמנם לקיחת אשה בימי הילדות הוא דבר המחליש את הגוף וממעט פריה ורביה. שנית אמר כי ישראל היו לוקחים יותר מאשה אחת, וזה ג"כ הבל, שהרי אם איש אחד יקח נשים רבות או גם שתים בלבד, ישארו אנשים אחרים בלי אשה, כי אמנם מספר הנשים הנולדות הוא קרוב למספר הזכרי ולא עודף עליו הרבה. גם אמר שישראל היו מאריכים ימים עד מאה שנה ויותר, וגם זה הבל, כי משה אמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה, וכלב הגיד ליהושע (י"ד) שהיה בן פ"ה שנה ושהיה עדיין חזק למלחמה, משמע שלא היו ככה רוב אנשי דורו. והנה רז"ל אמרו שהיו יולדות ששה בכרס אחד, וכן העידו הסופרים הקדמונים כי מימי נילוס מרבים פריה ורביה, ושהנשים המצריות יולדות תאומים על הרוב, וגם יותר משנים בכרס אחד. אריסטו (Hist. animal. 74) כתב: Saepe et plerisque in locis geminos (pariunt mulieres) quemadmodum in Aegypto. ופליניוס כתב: (Hist. nat. 7. 3) Trigeminos nasci certum est, inter ostenta ducitur, praeterquam in Aegypto, ubi fetifer potu Nilus; ואחר מעט כתב: In Aegypto septenos uno (Quaest. Natural 3. 25) וכן Seneca כתב partu simul gigni auctor est Trogus. Quorundam causa non potest redid, quare aqua Nilotica fecundiores faciat. Tradidere non (וקלעריקוס הביא מלבד אלה גם דברי Paulus Jurisconsultus שכתב: leves auctores ....... multas Aegypti uno utero septenos enixas ). ואולי גם המילה היתה סבה לרבוי ההולדה, כמו שכתב פילון בספר המילה, וכן הרופא היהודי S. B. Wolfsheimer במאמרו de causis fecunditatis Hebraeorum nonnullis codicis sacri praeceptis intentibus, Halae 1742. עוד יש לשאול איך יכלה ארץ גשן לשאת אותם? ועל זה השיב י' ד' מיכאעליס כי נראה בבירור שלא נשארו ישראל כלם בארץ גשן, אלא נתפזרו בכל ארץ מצרים; עיין רש"י למעלה פסוק י"ג על ופסחתי. וארץ מצרים מפורסמת מאד אצל הקדמונים לטוּבָהּ ולרבוי יושביה, גם נראה כי ישראל פשטו לרעות מקניהם חוץ לארץ גשן במדבר אשר בין גשן ובין א"י, ככתוב (ד"ה א' ז' כ"א) והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את מקניהם, ע"כ י' ד' מיכאעליס. אך כל זה לא יספיק לבאר עוצם הרבוי הנ"ל, ואין ספק כי השגחת ה' היתה בישראל לשמור בריאותם וכחותם, וכמו שיש להבין מדברי המילדות שאמרו כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה. והשגחת ה' וברכתו עמדה לישראל והצילה אותם מן הפגעים הממיתים את הילדים, כדי לקיים את דברו אשר דבר לאברהם, באופן שמקץ ארבע מאות שנה יהיו לגוי שיוכל לעמוד ולהתקיים בארץ ירושתו אשר נשבע ה' לתת להם (אב תרכ"ג).