שד"ל על שמות יג:ט

1והיה לך לאות וגו': שיעורו והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים, וזה למען תהיה תורת ה' בפיך (רמב"ן), זהו הנכון בפשט הכתוב הזה, ופסוק י"ו ראיה לפירוש זה, והקראים אומרים שהוא משל, ויפה טען עליהם הראב"ע. גם רשב"ם נטה בזה לדעת הקראים וכתב: יהיה לך לזכרון תמיד כאילו כתוב על ידך, כענין שימני כחותם על לבך. בין עיניך, כעין תכשיט ורביד זהב שרגילין ליתן על המצח לנוי, עכ"ל, ובדורנו גם הכורם קיים דעת הקראים; ואין ספק שאם היה משל היל"ל כאות על ידך וכזכרון בין עיניך, לא לאות ולזכרון, מאחר שהמצות אינן משל ושיר (כמו נבואות ישעיה שאמר הן על כפים חקותיך) אלא מליצה פשוטה, והכורם התחכם להסיר מעליו קושיית הלמ"דים הללו (לאות ולזכרון), ופירש שהאב יאמר לבנו: החג ע"י שחיטת הפסח ואפיית המצות יהיה לך לאות על ידך, שהם דברים הנעשים בידים, ולזכרון בין עיניך שאתה רואה מצה ומרור מונחים לפניך, וזה עוות הכתוב כי הבן איננו עושה אלא האב, ואיך יאמר על ידך? על כן אני זובח לה' כל פטר רחם, והיה לאות על ידכה, ועוד איך יאמר האב לבנו הוציאך ולא הוציאני או הוציאנו? ובפרט אחר שאמר בעבור זה עשה ה' לי, מלבד כי האות הוא סימן קיים, לא מעשה הנעשה לשעתו, ואיך ימשך מן המעשים ההם הנעשים פעם אחת בשנה שתהיה תורת ה' בפינו כלומר תמיד (כטעם כי לא תשכח מפי זרעו)? ועוד מה יאמרו על וקשרתם אותם לאות על ידך? והקראים (שהביא ראב"ע) אמרו שהוא כמו קשרם על לבך תמיד (משלי ו' כ"א), קשרם על גרגרותיך, כתבם על לוח לבך (שם ג' ג') קשרם על אצבעותיך, כתבם על לוח לבך (שם ז' ג') ולא הבינו כי כל זה דרך מליצת השיר, והעד כתבם על לוח לבך שא"א לפרשו כמשמעו, ואם היה כתוב בתורה וכתבתם על לוח לבך היינו אומרים שהוא משל, כמו ומלתם את ערלת לבבכם, אבל התורה אמרה שנקשור על היד ובין העינים ונכתוב על מזוזת הבית, ומי יאמר לנו שכל זה משל? ומי יאמר לנו איזו מן המצות כמשמעה ואיזו מהן למשל? ואם היה הדבר צריך חיזוק הייתי מוסיף כי ידענו כי כן היה מנהג הקדמונים, וכן הוא עד היום בארצות המזרח להיות על גופם סימנים לעבודת אלהיהם, שהרי כתוב וכתבת קעקע לא תתנו בכם (ויקרא י"ט כ"ח), וכן עד היום הישמעאלים כותבים פסוקים מס' תורתם על מזוזות פתחיהם ובשערי עריהם; ויש אומרים כי היה מנהג העמים הקדמונים לכתוב על בשרם ועל ניירות ולוחות שהיו נושאים על מצחם כתיבות של כשפים וכעין קמיעין, וה' רצה להרחיק את ישראל מן המנהגים ההם, וצוה אותנו לשאת על בשרנו קצת מדברי תורתו למען תהיה תורת ה' בפינו תמיד, לא תמוש מפינו ומפי זרענו. ולפי פשט הכתוב עיקר הכתיבה הוא המלות האלה: ביד חזקה הוציאנו ה' ממצרים, שהוא עיקר כל התורה כלה הכולל שני עיקרי אמונתנו שהם שכר ועונש, כלומר שהאל משגיח על מעשה בני אדם לתת לאיש כדרכיו; וברית עולם, כלומר כי יעקב בחר לו יה. ומוהר"ר יא"א מוסיף כי כמו שהכהן הגדול היה על מצחו נזר הקדש, כתוב עליו קדש לה', ככה להיות כל העדה כלם קדושים וממלכת כהנים, צוה ה' שיהיה להם אות על גופם; וכמו שמלות קדש לה' היו סימן גדולה וחשיבות לכהן גדול על כל ישראל, כן מלות ביד חזקה הוציאנו ה' ממצרים הן פאר לישראל על כל האומות ויצחק פארדו משיב כי ציץ הכה"ג היה להודיע קדושתו לכל רואין אבל התפילין לא היו לתפארת לנו מן האדם, אלא למען תהיה תורת ה' בפינו; והוא אומר כי תפלה של יד היא לסימן אל המניח אותה, שהוא רואה אותה וזוכר כי בחוזק יד וגו', ושל ראש היא לסימן ליהודי אחיו הרואה אותו, כי כל יהודי כשיראה יהודי אחר עם תפלה על מצחו יזכור כי בחוזק יד וגו'.