שד"ל על שמות יד:כא

1ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה וגו': קריעת ים סוף לפי שהיא מסופרת בתורה היתה מעשה נסים מעורב עם הענינים הטבעיים, שהרי אם לא היה האל רוצה להשתמש כלל בכוחות הטבע, רוח קדים עזה למה? והכתוב אמר בפירוש כי ה' הוליך את הים ברוח עזה, וכ"כ רשב"ם: כדרך ארץ עשה הקב"ה שהרוח מייבש ומקריש את הנהרות, על כן בכוונה לפרש איך היה הדבר קלעריקוס (ואחריו רבים) אמרו כי בני ישראל עברו בים סוף לצד קצהו הצפוני לצד Suez ופי החירות (וכן היא קבלת הישמעאלים) ועברו בו בשעה שהוא חוזר לאחור וממיו חסרים (refluxus), אמנם בנטות משה את ידו על הים שלח ה' את הרוח העזה ונשבה מצפון לדרום ועכבה את המים מלמהר לשוב מקומם, באופן שנמשך החסרון שעות הרבה יותר מן השיעור הנהוג; ואמרו כן מפני שאם היה כח הרוח לבדו מייבש הים לא יובן איך יוכלו בני אדם לעבור בו ולא תשאם הרוח. ודוגמת זה הביא קלעריקוס שאירע בהולנדא בשנת 1672 שהיו האנגליים במלחמה עם ההולנדיים ונשבה רוח חזקה והמשיכה חסרון מי הים עד י"ב שעות, ולא יכלו האנגליים לבוא היבשה, ותהי תשועה גדולה לאנשי הולאנדא, והוא קלעריקוס וההולכים אחריו אומרים כי אין רוח קדים זה מזרחי ממש, אלא צפוני, ושאמנם להיות רוח הקדים במקומות ההם עז וקשה, היו קוראים כל רוח קשה בשם רוח קדים, כמו ברוח קדים תשבר אניות תרשיש (תהלים מ"ח ז'), רוח הקדים שברך בלב ימים (יחזקאל כ"ז כ"ו), ברוח קדים אפיצם לפני אויב (ירמיה יח י"ז), הגה ברוחו הקשה ביום קדים (ישעיה כ"ז ח'), ישאהו קדים וילך (איוב כ"ז כ"א). אמנם החכם יאסט (Allg. Geschichte I. 92. 92,) אומר כי לא היה בקריעת ים סוף מבוא כלל לחזרת מי הים לאחור כמנהג הטבעי אלא שהיה הענין כלו ע"י רוח סערה גדולה וחזקה מאד, ומה שיקשה איך יוכלו בני ישראל לעבור בים בזמן הסערה, הוא אומר כי הסערה היתה ביום הקודם ובלילה שלפניו, ושמה את הים לחרבה, ומשה העביר ישראל בים ואחר עבור זעם הסערה וקודם שישובו המים למקומם; והוא מפרש ויולך ה' את הים וכבר הוליך. יהיה איך שיהיה, אין ספק שהיה הענין במעשה נסים מעורב עם דרכי הטבע, וכבר הוכיח החכם Niebuhr אשר היה שם בשנת 1762 (Description de l'Arabie), כי לא יתכן כלל לומר שהיה ענין כלו בדרך טבעי, כי אעפ"י שהוא עצמו עבר בים סוף אצל Suez על הגמל, והערביים אשר עמו הלכו בו ברגליהם והיו המים מגיעים רק עד ברכיהם, הנה לא יתכן זה לעם רב כישראל, והשיירות ההולכות מן קהירא להר סיני מעולם לא עברו בים סוף אעפ"י שאם היה זה אפשר היתה בזה תועלת גדולה להם; מלבד כי ידוע הוא כי זה ג' אלפי שנים היה הים עמוק ורחב ממה שהוא עתה, וקרקע הים היה נעשה במשך הדורות ע"י החול הנוסף בו גבוה הרבה ממה שהיה מקדם. ולענין מה שהקשו קצת איך יכלו בני ישראל לעבור בים סוף אחרי אשר בקרקעיתו הרבה קָארַאללען, גם לזה כבר השיב החכם ניעבוהר הנזכר כי אין זה כלל בקצה ים סוף לצד Suez, כי שם הקרקע כלו חול ונוח לעבור בו; וכן העיד החכם הנ"ל כי גם הסוף (alga) הגָדֵל לרוב בים סוף איננו גדל כלל בקצהו הנזכר; ודע כי ענין יבשת מי ים סוף נשאר בקבלה גם אצל גויי הארץ כי כן Diodorus Siculus (Bibliotheca 3. 39.) הזכיר כי אנשי אומה אחת המתפרנסת מדגים (Ictiofagi) היושבת אצל ים סוף היה להם קבלה מאבותם כי פעם אחת נעשה כל הים ההוא לחרבה. ורנה"ו ע"ה לפי מה שמצא בס' החכמה המיוחס בשקר לשלמה המלך העמים על ספור התורה אותות ומופתים שלא לצורך, ואמר כי קרקע הים התנשא והגביה עצמו למעלה, ומי הים נבקעו ונערמו משני צדי הדרך החדש ההוא וקמו כמו נד עד שעברו ישראל ובבוא המצרים נפל פתאום קרקע הים למטה והמים נפלו וכסו את המצרים; ע' בפירוש ידידי החכם יש"ר, וע' בפי' ראב"ע (למטה כ"ז) דעת חוי שהיה אומר כי הכל היה ע"ד הטבע, ותשובות ראב"ע על חלומותיו.

2ויולך ה' את הים: כמו ונלך את כל המדבר (דברים א' י"ט), ידע לכתך את המדבר (שם ב' ז'), לאורו אלך חשך (איוב כ"ט ג'), אשר הלך חשכים (ישעיה נ' י"א) והנה ויולך ה' את הים ברוח קדים אינו אלא כאילו כתוב ויולך ה' בים רוח קדים, הרוח הוא שהלך, לא הים, והאל הוליך את הרוח כמו למעלה (י' י"ג) וה' נהג רוח קדים בארץ (כ"א אייר תרי"ט).