שד"ל על שמות טז:יד

1ותעל שכבת הטל: כשעלה הטל באויר כלומר כשזרחה השמש ונתפזר הטל באויר כמנהגו, אז נראה המן שהיה תחתיו (רש"י וקלעריקוס) ונ"ל כי מלת והנה מכרחת הפירוש הזה, כי אין והנה בכל מקום אלא אז ראה, אז ראו, אז נגלה הדבר.

2דק: ראו על פני המדבר ענין דק, עשוי גרגירים קטנים.

3מחספס: אין לו רע אף לא בשאר לשונות, ע"כ לא נדע ענינו; ביומא (ע"ה ע"ב) דרשו דבר שנימוח על פיסת היד, ודבר שנבלע ברמ"ח איברים (כמנין מחספס), ומה שכתב רש"י כאן וי"א מחספס ל' חפיסא וכו' איננו מן התלמוד, כי מה שאמרו טל מלמעלה וטל מלמטה ודומה כמי שמונח בקופסא, איננו פירוש מחספס, אך הוא דרש נסמך על מה שכתוב ותעל שכבת הטל, ובס' במדבר (י"א ט') כתוב וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו, ומזה דרשו טל מלמעלה וטל מלמטה. ואנקלוס לפי נסח הספרים תרגם מקלף מל' מחשוף הלבן; אמנם הואיל ומצאנו בתרגום הפסוק הזה מלת כְגִיר נוספת שיאן לה תיבה בפסוק (כאשר העיר רש"י), והואיל ומצאנו כי גרסת רמב"ן ונסחאות ישנות (ע' אוהב גר) דְגִיר שענינו עשוי חמרים חמרים, לבי אומר לי כי אולי דגיר הוא תרגום מחספס, ונ"ל כי הנסח המכוון כך הוא: והא על אפי מדברא דעדק דגיר דעדק כגילדא על ארעא, ומלת מקלף תוספת היא שהוסיפו האחרונים כי לא הבינו מלת דגיר והיה נראה להם שאין כאן תרגום למלת מחספס, ותרגמו מחספס מן מחשוף (בראשית ל' ל"ז) שתרגומו קלוף ועשו ממנו מקלף, ואין מקלף מתישב כאן כלל; וגיז' פירש desquamatum, decorticatum, id est squamis simile ואינני מבין איך יהיה decorticatum פירושו squamis simile; וראב"ע ורד"ק פירשו עגול (וראב"ע בביאור הקצר כתב זה בשם יש אומרים), ורש"י פירש מגולה אולי משרש חשף, אעפ"י שאמר שאין לו דומה, כלו' בצורתו המרובעת (מחספס) ובסמ"ך במקום סין, וגוסעציוס פירש קשה כחרס חספא תרגום חרס ויד"מ (ואחריו ראז') פירש מל' ערבי, דומה לשלג. ובתרגום ירושלמי מְסַרְגַל, וסרגול ענינו שרטוט, אולי דעת המתרגם שהיה המן נקוד וטלוא בגוונים שונים. ולפי הענין הדעת נוטה יותר לפירוש יש אומרים שהביא ראב"ע, ולא שיהיה מחספס ענינו עגול, שא"כ למה לא יאמר עגול? אלא שיהיה מחספס תאר לדבר העשוי גרגרים עגולים קטנים, ולהיות מחספס מלה זרה חזר ופירש דק ככפור (אח"ם).

4ככפור: גליד הוא הטל הקרוש מפני הקור והוא גרגירים גרגירים, והנה המן הידוע ברפואות הוא מין שרף הנוטף מקצת עצים בזמנים ידועים, ובמדבר סיני נמצא ממנו הרבה הנוטף מעץ tamarix בחדש סיון, וכבר היו גדולים ונכבדים מחכמי קדם (כגון Avicenna) שהאמינו שהוא יורד מן האויר על אילנות, והמן הנמצא בארץ פרס ונקרא בלשונם תרנגבין (terengiabin) הוא לבן כשלג ודומה בצורתו לזרע גד, וגם הוא נממצא בקצת חדשי השנה בלבד ועל ענפי האילנות, וכן בסבוב ר' פתחיה בדברו על הרי אררט כתוב: וההרים מלאים קמשונים ועשבים, וכשירד הטל עליהם ירד המן עליהם, וחם השמש ונמס, ומי שמלקטים בלילה אם הוא ממתין הוא נמס, אלא לוקחים המן עם הקמשונים ועם העשבים וחותכים אותם, כי קשים הם מאד; והוא לבן כשלג, והעשבים והקמשונים מאד מרים, וכשמבשלים אותם עם המן יהיו מתוקים מדבש ומכל מיני מתיקה, ואם היו מבשלים אותם בלא קמשונים אבריו היו מתפרדות מרוב המתיקה, והם הגרעינים קטנים ונתנו לו לאכול מעט ונמס בפיו והיה מתוק ונכנס בכל אבריו ולא היה יכול לסבול המתיקה, עכ"ל; והנה עם כל מה שהשתדלו החוקרים והכופרים לקרב ענין המן אל הטבע עדיין על כרחם להודות כי המן הידוע אצלנו איננו מזון, וזה מלבד שאר נסים שהיו במן, שלא היה יורד בשבת ושהיה יורד ביום הששי לחם משנה, ושבשאר ימים היה מתליע ולא ביום השבת, וע' ראב"ע (פ' י"ג) ודון יצחק.