שד"ל על שמות יט:כד
שד"ל על שמות · Shadal on Exodus 19:24
Open in the reader →1לך רד ועלית אתה ואהרן עמך: נ"ל שהיה משה חפץ להשאר על ההר, ולפיכך היה נשמט מלרדת ולהעיד בעם, וה' לא רצה, ואמר לו שירד, ושאמנם אחר השלמת מתן תורה יעלה אל ההר ואהרן עמו, והוא מה שאמור למטה (כ"ד) ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן וגו', ואמנם בשעת מתן תורה נ"ל ברור שלא היה משה בהר אלא עם העם, שהרי אמרו לו דבר אתה עמנו ונשמעה, וכן דעת דון יצחק אלא שהוא מפרש והכהנים והעם אל יהרסו על אותה שעה שעלו משה ואהרן והזקנים, ואין נ"ל כן, אלא כמשמעו אל יהרסו עתה בשעת מתן תורה, ושאר המפרשים פירשו ועלית אתה בשעת מתן תורה אתה מחיצה לעצמך וכו', ואין בכתוב רמז כלל לחילוק מחיצות בשעת מתן תורה, אלא כלם כאחד כקטון כגדול ישמעון, ומה שמצאנו כי אחר מתן תורה נגש משה לבדו אל הערפל, וכאן הוא אומר ועלית אתה ואהרן עמך; דע כי כשנגש משה אל הערפל לא נשלמה עדיין נתינת התורה, כי ישראל אמרו לו דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות, ואז משה נגש אל ה' לקבל מה שנשאר מהתורה, ואז קבל פרשת המשפטים עם חמשה פסוקים שלפניה, וכאן באמרו ועלית אתה ואהרן עמך לא היתה הכוונה לאותה עליה, כי העליה ההיא לא היה לה מקום אלמלא שפחדו העם ולא יכלו לקבל התורה כלה מפי הקב"ה; אבל העליה האמורה כאן (ועלית אתה ואהרן עמך) היא אחר השלמת קבלת התורה, שאז הלכו גדולי העם להשתחוות לנותן התורה ית' ולתת לו תודה על התורה אשר נתן להם; וכאן כשראה ה' את משה מסרב מלרדת, אמר לו אל תצטער אם עכשו תהיה כאחד מן העם, כי עוד יבא זמן שתגש אל ה', וידעו כל ישראל כי אתה ואהרן קרובים אלי יותר מכלם.