שד"ל על שמות יט:ז

1וישם לפניהם וגו': ידוע כי בנוהג שבעולם כל דבר שאדם רוצה להשתמש בו להנאתו ולטובתו, יעמידהו תחלה לפניו (וזה מפני שהעינים רואות לפנים ולא לאחור, והאכילה ודבר אחר לא יעשה אותם האדם אלא מצד פנים), ומה שהוא לפני האדם, הוא ברשותו ותחת ידו ליהנות בו כחפצו ולעשות בו כטוב בעיניו, והבא לעכב על ידו יקחהו תחלה מלפניו; ולפיכך הושאלה מלת לִפְנֵי להורות שהדבר הוא ברשות פלוני ליהנות בו כרצונו, כגון הנה ארצי לפניך (בראשית כ' ט"ו), והארץ תהיה לפניכם (שם ל"ד י'), ארץ מצרים לפניך היא (שם מ"ז ו'), יהושע בן נון העומד לפניך (דברים א' ל"ח) כלומר המשרת אותך, אמור נא אדונינו עבדיך לפניך (ש"א י"ו י"ו) כלומר הנה אנחנו מוכנים לעשות את אשר תצוה, כאשר עבדתי לפני אביך כן אהיה לפניך (ש"ב י"ו י"ט), וזולתם, ומזה גם כן בל' ארמית מליצת קדם מלכא, שאומרים דרך כבוד במקום למלכה (עיין אוהב גר, עמוד י"ג) תחלת הנחתה היתה להורות שעבוד והכנעות, שהמדבר עם המלך עושה עצמו כמוכן תמיד לעשות כל אשר יצוהו. והנה מליצת שם לפני מצאנוה במשמעותה הראשונה, כגון ויושם לפניו לאכול (בראשית כ"ד ל"ג), וישם לפני שאול (ש"א ט' כ"ד), ואשימה לפניך פת לחם ואכול (שם כ"ח כ"ב), וזה אינו צריך פירוש; ומצאנוה ג"כ בלשון מושאל, וזה בשלשה מקומות, האחד כאן, והשני למטה (כ"א א') ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, והשלישי במשנה תורה (ד' מ"ד) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, ושלשתם ענין אחד להם, והוא כי משה הגיד לישראל את דברי ה', והניח הענין ברשותם לקבל ושלא לקבל, כי תחלת נתינת התורה לישראל לא היתה דרך צווי והכרח, אלא ברצונם ובנפש חפצה באו בברית את ה' אלהיהם, כמו שכתוב כאן ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, וכן לענין המשפטים כתוב (למטה כ"ד ג') ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, ואח"כ כתוב ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ואז לקח את הדם וזרק על העם והביא אותם בברית; וכמו שעשה עם האבות בצאתם ממצרים, כן עשה עם הבנים בשנת הארבעים, וזה טעם וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, והתורה ההיא היא הברית אשר כרת אתם בערבות מואב (מסימן ה' עד סוף סימן כ"ח מס' הדברים). ומה שלא ענו גם בפעם ההיא כל אשר דבר ה' נעשה, הוא כי כבר היו מורגלים לקבל עליהם דבר ה' ביד משה מארבעים שנה ולמעלה, ולא היו צריכים לומר בפיהם נעשה ונשמע, ושתיקתם היתה כהודאה; לא כן כאן שהיה משה עומד בתחל שליחותו, הוצרכו לגלות דעתם בפירוש ולומר כל אשר דבר ה' נעשה, והנה המשכיל יבין כי באמת לא הניח ה' ברשות ישראל לקבל ושלא לקבל תורתו, כי הנה קודם לכן כבר אמר להם (למעלה י"ו כ"ח) עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי, אך אמתת הענין היא כי גלוי היה לפניו ית' כי אז תכף ליציאתם משעבוד לגאולה אם היה שואל אותם אם רצונם לקבל תורתו ולבוא אתו בברית להיות לו לעם והוא יהיה להם לאלהים, ודאי לא יסרבו ואחור לא יסוגו, על כן שם הדבר לפניהם שיבחרו כרצונם. וכן בשנת הארבעים אחרי אשר הכה לפניהם שני מלכי האמורי סיחון ועוג ונתן להם את ארצם, ודאי היה שבנפש חפצה יבאו אתו בברית. וכיוצא בזה עשה יהושע בזקנתו ואמר לישראל (כ"ד ט"ו) ואם רע בעיניכם לעבוד את ה' בחרו לכם היום את מי תעבודון; לא שהיו רשאים לעזוב את תורת ה', אך יודע היה יהושע שמאהבתם שאהבו אותו ואת אלהיו ומשמחתם ששמחו בו ובאלהיו, אשר הביאם אל המנוחה ואל הנחלה ודאי יענו (כמו שענו) חלילה לנו מעזוב את ה', ועי"כ גם אחר זמן יהיו יותר זהירים בשמירת מצותיו, מאחר שברצונם קבלו אותם עליהם. וכן מליצת נתן לפני מצאנוה במשמעותה הראשונה, כגון ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם (בראשית י"ח ח'), מה אתן זה לפני מאה איש (מ"ב ד' מ"ג), ואתן לפני בני בית הרכבים גביעים מלאים יין (ירמיה ל"ה ה'), ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י"ט י"ד), וגם זה איננו צריך פירוש, ואין אני רואה חלוק בין נתן לפני ושם לפני כשהלשון בהוראתו הראשונה הפשוטה ובלתי מושאלת, אבל מצאנו נתן לפני בלשון מושאל, כגון ככל התורה הזאת אשר אנכי נותן לפניכם היום (דברים ד' ח'), ושמרתם לעשות את כל החקים ואת המשפטים אשר אנכי נותן לפניכם היום (שם י"א ל"ב), על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם (ירמיה ט' י"ב), ואלה לדעתי ענין אחר להם, כי הנה ושמרתם לעשות הוא צווי מוחלט, ואיך יאמר אחר זה אשר אנכי נותן לפניכם היום, אם הכוונה אשר אנכי מניח ברשותכם לקבל ושלא לקבל? וכן מה טעם על מה אבדה הארץ, על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם? והנה העיקר חסר, והיל"ל אשר נתתי לפניהם, והם קבלוה, ועיין עוד מלכים א' ט' ו', וירמיה כ"ו ד', ומ"ד י'. לכך אומר אני כי לשון שם לִפְנֵי כשהוא נאמר בהשאלה, הוא בכוונה שתכף ומיד יבחר האיש אם לקבל ואם שלא לקבל, כמו כאן וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו ה', ומיד ויענו כל העם יחדו ויאמרו; אבל נתן לפני הוא בכוונה שאימתי שירצה יבחר, כגון ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה (דברים י"א כ"ו), והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך (שם ל' א'), החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה (שם שם י"ט) בכל אלה אין הכוונה שיבחרו מיד, אלא גם מיד וגם לדורות בכל זמן שירצו יבחרו להם הברכה או הקללה. וכן התורה הניח ה' אותה לפנינו שנדבק בה או נתרחק ממנה כל זמן שנרצה. אמנם מה שכתוב בירמיה (כ"א ח') הנני נותן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות, היושב בעיר הזאת ימות וגו' שלא היה הענין לדורות אלא לשעה אין הלשון מדוייק, והיה לו לומר הנני שם, או הנני משים, לא הנני נותן, אלא שרצה ירמיה לאחוז בלשון הכתוב בתורה החיים והמות נתתי לפניך, גם כי שם הכוונה לדורות וכאן לשעה; וידוע כי כן היה דרך ירמיה לקחת מליצותיו ממליצות הנביאים אשר היו לפניו.