שד"ל על שמות כא:יב

1מכה איש: בכל דבר שיהיה אפי' בידו, וזה בין שעשה בו חבורה, בין שלא עשה בו חבורה, כי לשון הכה עיקר הוראתו הקיש גופף על גוף, ואח"כ הושאל על ההריגה, כגון וה' הכה כל בכור.

2ומת: בין מיד בין לאחר זמן כי לא אמר ומת תחת ידו כמו בעבד (למטה כ'), וכמו שלמדנו למטה (י"ח וי"ט) ממ"ש שגם המכה מתוך מריבה ולא ימות ונפל למשכב לא ינקה אא"כ יקום המוכה והתהלך בחוץ; ומה שביאר זה למטה רחוק מכאן, אינו אלא מפני העבד שאם יעמוד יום או יומים לא יוקם: והנה לפי הפשט גם אם לא נתכוון להמית כשהכה בדעת ובכוונה להכות, יומת אם מת מחמת המכרה ולא מחמת דבר אחר שנוסף עליו במקרה; וזה אמנם יתחלק לפרטים אין להם מספר, והתורה הניחה המשפט לשופטים, ורז"ל נטו בזה להקל ולא להחמיר, ע' סנהדרין פ' ט'.

3מות יומת: ע"י ב"ד, ואם יש לנהרג גואל רשאי לנקום דמו, כי זה נלמד ממה שאומר מיד ואשר לא צדה וגו' ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה כלומר שינוס מן הגואל (וכמפורש בס' במדבר ל"ה י"ב למקלט מגואל) שאל"כ למה ינוס? הלא א"ס כי השופטים לא ימיתוהו בלא דרישה וחקירה אם הרג בשוגג או במזיד, והיה די שיאמר: רק אשר לא צדה והאלהים אנה לידו לא יומת; ובמכילתא אמרו בהפך: מות יומת, בב"ד, או אינו אלא שלא בב"ד, ת"ל ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט, עכ"ד; אך נ"ל ברור שאם היתה כוונת התורה לאסור גאולת הדם בהחלט מה צורך לערי מקלט? והנה כוונת התורה להרחיק גאולת הדם, אך לא אסרה אותה, ואם הרג גואל הדם את הרוצח חוץ מערי מקלט אין לו דמים; ואמנם לא כל אדם יש לו גואל, ולא כל גואל ירצה להסתכן כדי להמית הרוצח, ועוד בכמה ענינים אחרים נאמרה המליצה הזאת מות יומת, שאין ספק שהמכוון יומת ע"י ב"ד; והנה השופטים לא יתכן שישפטו אלא ע"פ עדות; ובמקום אחר מפורש שצריך שיהיו שני עדם; ורז"ל הוסיפו ההתראה כדי להבחין בין שוגג למזיד, וגם זה להקל.

4מות יומת: בסייף, או אינו אלא וכו', ת"ל שופך דם האדם באדם דמו ישפך, עדיין אני אומר יקיז לו דם משני איברים וימות, ת"ל וערפו שם את העגלה בנחל ואתה תבער הדם הנקי, הוקשו שופכי דמים לעגלה ערופה, מה עגלה ערופה בהתזת הראש, אף כל שופכי דמים בהתזת הראש (מכילתא), וגם זה להקל למהר מיתתו, על פי מאמרם ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה, ועיין למטה פסוק ט"ו.