שד"ל על שמות כא:ח

1אשר לא יעדה: שאינו רוצה ליעדה לו לאשה (רשב"ם). והנה העיקר לא באל"ף כמו שהוא כתוב אלא שהמקרא קצר, ושיעורו אשר לא יעדה לו, וכן תרגמו עקילס סומכוס ותיאודוציאון אשר לא יעדה באלף, וכן בתרגום סורי ושומרוני, וגם אונקלס אפשר שתרגם די לא יקיימינה ליה, והסופרים השמיטו מלת לא, לפי הקרי; אח"כ מצאתי בתרגום כ"י משנת קע"א (ואולי הוא יותר קדמון) דלא קיימה ליה. ורש"י פירש לפי הקרי שהיה לו ליעדה, וראב"ע ורמב"ן (ג"כ לפי הקרי) פירשו שלא מצאה חן בעיניו אחר שקנה אותה שישאנה לאשה, כי הקונה בת ישראל, לקחתה לו לאשה יקנה אותה, והנה היא מיועדת לו מן הסתם.

2והפדה: אביה, כי אסור לו להניחה עוד ביד האדון מעת שיאמר לא חפצתי לקחתה; גם לא יוכל למכרה לעם נכרי בבואו לבגוד בה, כי זאת בגידה שימכור אדם בתו למי שלא יוכל לישא אותה (רמב"ן), ושלא יניחנה לצאת בשש (תלמידי מוהר"ר מרדכי מורטארה). ומפני שהנכרי שיה משעבדה לעולם היה יכול להרבות כסף מקנתה יותר מהעברי שלא היה משעבדה יותר משש, לכך הוצרכה התורה להזהיר על האב, לבלתי יאמר אמכרנה לנכרי שישלם אותה יותר (יח"ף ז"ל). ורש"י פירש הוראת ההפעיל שהאדון יתן לה מקום להפדות ולצאת, והוא כדחזקיה (קדושין י"א ב'), וראב"ע פירש שהאדון יבקש פדיונה ויקבלנו.

3לעם נכרי לא ימשול למכרה: אזהרה לבית דין שלא ימכרנה לגוי (מכילתא), כלומר שלא יניחו לאב שימכרנה לגוי, אולי אחרי ראותוח שאינה יפה למצוא חן בעיני אדוניה ליעדה, תעלה בדעתו למכרה לנכרי (תלמידי מוהר"ר שש"א). והיום ג' אדר תקצ"ט נ"ל פירוש והפדה שישתדל האדון אצל קרוביה שיפדו אותה, או דודה או בן דודה יגאלנה או א' מכל בני משפחתה ומכל בני שבטה יגאלנה; ופירוש לעם נכרי לא ימשול למכרה, שאינו רשאי למכרה לאיש משבט אחר שאין לו קוּרְבָה, שאם יקנה אותה ישתעבד בה, לא כן איש ממשפחתה אם יפדה אותה יוציאנה לחרות, או יקחה לו לאשה, וכבר מצאנו מלת עם שענינו שבט, כגון לקהל עמים (ברא' כ"ח ג', ומ"ח ד'), גם הוא יהיה לעם (שם מ"ח י"ט), עמים הר יקראו (דברים ל"ג י"ט), נדיבי עמים נאספו (תהלים מ"ז י'); ומצאנו נכרי שענינו זר אעפ"י שהוא מישראל, כגון כי איש נכרי יאכלנו (קהלת ו' ב'), ועצביך בבית נכרי (משלי ה' י'), נכרי ואל שפתיך (שם כ"ז ב'), וכן כל נכריה שבס' משלי. ובימי קדם שהיו להם ספרי היוחסין היו כל בני שבט א' מכירים קורבתם זה עם זה, וכל מי שהיה מאותו שבט יתכן שיגאל את בת שבטו, אבל בני שני שבטים לא היו נחשבים כקרובים, אלא זרים היו זה לזה, ואח"כ במשך הדורות נשכחה הקרובה שבין אנשי שבט א', והיו גם בני שבט א' זרים ונכרים זה לזה, ולא היה אדם שיפדה כי אם שארו הקרוב אליו; לפיכך הוצרכו רז"ל לפרש לעם נכרי לגבר אוחרן, כי ידעו כי כל איש מישראל אף אם הוא מאותו שבט, נכרי הוא לה, ולא יפדנה להוציאה לחרות, אלא אם יקנה אותה ישעבדנה לו לשפחה.

4בבגדו בה: שאם ימכרנה לאיש נכרי שאיננו ממשפחתה, זאת תהיה בגידה בה.