שד"ל על שמות כב:א

1אם במחתרת: כשהיה חותר את הבית ובוקע בקיר להכנס, וזה בלילה, כי ביום לא יחתור, והכתוב הבא אחריו לעד (ראב"ע).

2אין לו דמים: ימים רבים פירשתי כראב"ע, המכה אותו אין לו עון רציחה, וכן נדפס בפירושי לפרשת משפטים בס' בן גרני (אמשטרדם, תרי"א), ועתה (ערב שבועות תרי"ט) רואה אני כי נושא המאמר בפסוק הזה ושלאחריו הוא הגנב, ולא בעל הבית, והנה טעם אין לו דמים שאינו נחשב כבן אדם חי ובעל דם, אבל הוא נחשב כמת, ומי שהרגו גברא קטילה קטל, וכן היא דעת רש"י, שכתב: אין לו דמים, אין זו רציחה, הרי הוא כמת מעיקרו; דמים לו כחי הוא חשוב, ורציחה היא אם יהרגנו בעל הבית. וראב"ע כתב: ויש לתמוה מן המפרשים דמים חיים, א"כ מה הוא איש דמים, דמיו בו? וטענתו בטלה, כי בודאי דמים כמו חיים, כי הדם הוא הנפש, ואיש דמים היא מליצה קצרה, וענינו שופך דמים, וכן דמיו בו היא מליצה קצרה, והכוונה שפיכת דמו ומיתתו אינה תלויה אלא בו, וכן ולא תשים דמים בביתך (דברים כ"ב ח') הכוונה שפיכות דמים. אבל אין לו דמים איננה מליצה קצרה, אך היא כמשמעה, וסיוע לזה הלמ"ד המשמשת (אין לו דמים, דמים לו), וכן (במדבר ל"ה כ"ו כ"ז) ואם יצוא יצא הרוצח את גבול עיר מקלטו וכו' אין לו דם, הכוונה הרוצח נחשב כמת; אבל והיה עליך דמים (דברים י"ט י') הכוונה עון שפיכות דמים, לפיכך הוא נקשר במלת על, ואמרתי כי זה סיוע ולא ראיה גמורה, מפני שמצאנו אין לנערה חטא מות שגם העון נקשר עם למ"ד; וכן חכמי המשנה הבינו מליצת אין לו דמים חוזרת לגנב ולא לבעל הבית, כי אמרו (סנהדרין ע"ב) הבא במחתרת וכו' אם יש לו דמים חייב, אם אין לו דמים פטור. והנה הפקירה התורה אם דם החותר בלילה מאחר שאין שם עדים, ובעל הבית הרוצה להציל את שלו מוכרח להתקומם נגדו, ואם לא יותַּר לו להרגו אז הגנב ימיתהו, או יצטרך בעל הבית, לראות ושתוק; ויפה למדו רז"ל הבא להרגך השכם להרגו; וקרובין לזה דברי רבא (סנהדרין ע"ב). והנה מאחר שמליצת אין לו דמים חוזרת לגנב, שהוא נחשב כמת, אם כן לא בעל הבית לבדו, אך גם כל אדם רשאי להרגו, וכן פסק הרמב"ם (הלכולת גנבה פרק ט'), ואעפ"י שלמדו מכאן הבא להרגך השכם להרגו, הריגתו מותרת גם לשאר כל אדם, מפני שכל אדם חייב להציל את הנרדף אפילו בנפשו של רודף. והנה גם ראב"ע באמרו אין על הורגו שפיכות דמים, נראה שהוא מסכים שהריגתו מותרת לכל אדם, ואולי גם הוא הבין כי מלת לו חוזרת לגנב, ותהיה הכוונה אין בעבורו עון שפיכות דמים וכמו שתרגם רמבמ"ן אבל גם ראב"ע וגם רמבמ"ן היה קשה להם הלשון הזה המושאל והשיריי, שמי שהוא חי וקיים יהיה נחשב כמת וכאילו אין לו דם, ונדחקו לפרש שלא יהיה בעבורו עון שפיכות דם. אבל רש"י היה לו חך טועם הדבור העברי, והבין הדבר על בוריו. והיירונימוס גם קלעריקוס גם גיזיניוס ואחרים פירשו על ההורג, שלא יהיה לו עון שפיכת דמים. רק גוסיציוס הבין כי נושא המאמר הוא הגנב, ולא ההורגו, אך לא הבין שיהיה נחשב כמת, ופירש גם הוא בלשון מושאל, אך בדוחק גדול, ואמר שדם ההרוג ניתז על הרוצח ומביא עליו עון רציחה והתורה אומרת כאן כי הבא במחתרת אין דמו ניתז על הרוצח ואיננו מביא עליו חטא; וכמה זה רחוק מלהתקבל על הדעת! ברוך שבחר ברש"י ונתן ליראיו עין רואה ואזן שומעת. והיום ה' אדר שני תרכ"ד הראני תלמידי יוסף ירא כי ראב"ע בפירושו הקצר גלה דעתו בהדיא, שאין לו דמים חוזר לגנב, וז"ל: והטעם אין מי שיבקש דמו לגאול.