שד"ל על שמות כב:ה

1כי תצא אש: אפי' מעצמה (רש"י), או ע"י רוח מצויה. נוהגים בקצת מקומות קודם בוא זמן הגשמים שורפים באש את העשב היבש על פני השדה (וזה נקרא בל' איטלקי debbiare), וקרוב הוא שתהיה האש עוברת משדה לשדה וגורמת נזק רב; וכתב Chandler במסעותיו באסיאה הקטנה כי פעם א' בא אצלו איש טורקי והיה מְדַשֵן קְנֵה שאיפת הטבאק שלו, ונפל ניצוץ ארצה, והצית א בעשב היבש מחום השמש, ונשבה בו הרוח, ונהיתה עי"ז בערה גדולה בעצי יער, ורק אחר איה שעות וברוב עמל ויגיע עלה בידם לכבות הדלקה.

2גדיש: כך נקראת התבואה אחר שנקצרה, כשהיא צבורה בגורן (רד"ק), והוא משרש גדש שאיננו נמצא במקרא ונשאר בל"ח, שאומרים מדה גדושה כשהיא מלאה למעלה משפחתה, כמין גל וחמר; ומזה נקראה הקובה שהיו עושים על הקבר גדיש (איוב כ"א ל"ב) (רד"ק בשם רב האי), והקבר עצמו נקרא כן בל' ערבי (גיז') ע"ש אותה קובה, וכן בל' רומי tumulus ענינו גל וקבר.

3הקמה: תבואה המחוברת לקרקע ע"ש שזקופה בקומתה.