שד"ל על שמות ג:יג

1ואמרו לי מה שמו: יפה העיר הרמב"ם (מודה חלק א' פ' ס"ג) איך היתה לענין ההוא ראויה זאת השאלה עד שיבקש במה זה ישיב עליה? כי הנה לא ימלט הדבר מהיות ישראל כבר ידעו השם ההוא או לא שמעוהו כלל, ואם היה נודע אצלם אין טענה לו בהגידו אותו, כי ידיעתו בו כידיעתם; ואם היה בלתי נשמע אצלם מה הראיה שזה שם האל, אם היה ידיעת שמו ראיה? ודעתו ז"ל הוא כי משה אמר אולי יבקשו ממני שהוכיח להם מציאות האל ושלזה השיבו ה' באמרו אהיה אשר אהיה ופירושו הנמצא אשר הוא הנמצא, כלומר מחוייב המציאות. ורמבמ"ן אמר כי ברבות ימי הגלות והשעבוד לישראל כמעט נשתכחו מהם השמות הקדושים, וחזרו להיות כשאר הגוים המחזיקים בצבא השמים, כאילו אין אלוה זולתם, חוץ משבט לוי; והוא רמבמ"ן תרגם אהיה אשר אהיה, העצם העומד לעולם ועד, וקרוב לזה פירש השם הזה רבנו סעדיה גאון. ואני אומר כי אנחנו רואים כשבא משה אל העם ועשה לפניהם האותות ויאמן העם, וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל, א"כ לא היו לא בלתי יודעים מציאות האל, ולא בלתי יודעים את ה' אלהי אבותם, כי ברגע בראותם האותות לא יתכן שיקנו מיד ידיעות אלו, אלא הועילו האותות לאמת להם שליחות השליח, לא זולת זה. ונ"ל כי משה ידע כי ישראל ידעו את ה' אלהי אבותם, ואמנם חשב שישאלו באיזה תאר תִּאר עצמו בשלחו אותו, כי לפי פעולותיו הוא נקרא (וידועה היא בלה"ק מליצת הקרא בשם פלוני, והכוונה היות בתאר פלוני, כמו אחרי כן יקרא לך עיר הצדק שענינו אז תהיי עיר הצדק, ורבים כן). ותכלית השאלה היא לדעת מה היא כוונת האל בשלחו את משה אליהם, שמא אולי לא יהיה הענין לטובתם בהחלט, אלא להעניש את המצרים, ואח"כ הצל לא יציל את ישראל, או תהיה כוונתו יתברך לדבר אחר איזה שיהיה; ובשאלת מה שמו הם שואלין מה הוא התאר אשר בו נגלה אליך, ומה השם אשר קרא לעצמו שממנו תוודע כוונתו; כביכול כאדם השואל איך היו פניו של פלוני ואיך היה קולו. ואיך היו תנועותיו בשעה שדבר אליך הדברים האלה כי מזה תֻכר מחשבתו וכוונתו; והאל השיבו אהיה הוא שמי, ופירש ואמר אשר אהיה, כלומר התאר שבו אני נגלה לך ולהם הוא זה, אהיה, כי אמנם אהיה (אשר אהיה הוא פירוש שם אהיה); והטעם אהיה עמכם, אהיה נמצא לכם, תראו תמיד כי יש ה' בקרבכם (וכפירוש חז"ל אני אהיה עמכם, אהיה נמצא לכם, תראו תמיד כי יש ה' בקרבכם (וכפירוש חז"ל אני אהיה עמכם בשעבוד זה), כי לא אעזבכם עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לכם, בתאר הזה ועל הכוונה הזאת אני שולח אותך, כי גמרתי בדעתי לגאול אתכם עכ"פ, ולא יהיה רגע שלא אהיה עמכם גם לא יהיה מי שיעמוד לפני, אבל תמיד תראו כי יש ה' בקרבכם ולא תאמרו איה ה'? כי תמיד אהיה, והנה השם הזה אינו אלא לצורך השעה אמנם אין זו תשובה מספקת וכללית לשאלת מה שמו אם תלקח בהחלט; על כן הוסיף ואמר כה תאמר אל בני ישראל ה' אלהי אבותיכם וכו' שלחני אליכם, זה שמי לעולם, וזה זכרי לדור דור, ה' המפורש הוא שמי לעולם, וזכרי לדור דור, אבל שם אהיה אינו אלא בבחינת השליחות הפרטית הזאת להוציאם ממצרים. ותלמידי מוהר"ר אח"ם אומר כי שאלת מה שמו קרובה לשאלת מי ה' אשר אשמע בקולו, כלומר מי הוא האל הזה ששולח אותך אלינו ומה לו לשלוח לנו שליח, ואחר שעזב אותנו והסתיר פניו ממנו בכל הזמן הרב הזה, ובכל הצרה הגדולה אשר אנחנו בה, מה שם ומה זכות יש לו עלינו, שישלח לנו שליח לצוות אותנו לעשות דבר מה? זה הוא מה שחשב משה שמא יאמרו לו ישראל כשיראוהו בא אליהם בשם ה', ויחשבו כי מסתמא אינו בא אלא לצוות אותם תורה ומצות; ומשה בהיותו במדין לא היה יודע אם עדיין הם בוטחים באלהי אבותם ומאמינים בו, וחשש שמא ברוב הלחץ ואריכות הצרה כבר נתייאשו מן הרחמים; ואז השיבו ה' אהיה אשר אהיה, כלומר הן אמת כי עד עתה לא עשיתי להם שום טובה, ואין לי שום שם וזכות עליהם, וכביכול לא הייתי להם לכלום, רק הייתי להם כאילו אינני, אך מן היום הזה והלאה אהיה להם מה שאהיה אעשה להם מה שאעשה, ואקנה לי עליהם השם והזכות אשר אקנה, לכן כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם, מי שעד עתה כביכול אינו כלום לכם, אבל הוא אומר מה שלא הייתי אהיה, ומה שלא עשיתי אעשה, הוא השולח אוי אליכם, והנה התשובה הזאת לא נאמרה אלא בתנאי אם ישראל יאמרו למשה מה שמו, והם לא אמרו לו כדבר הרע הזה. כי עדיין היה לבם דבק באלהי אבותם, ומאמינים היו במה שהיה בקבלה אצלם כי פקוד יפקוד אליהם אותם; והאל הבוחן לבות ידע כי לא יאמרו כדבר הזה, ולפיכך הוסיף ואמר לו כה תאמר אל בני ישראל ה' אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם; והוסיף ואמר למשה (לא כדי שיאמר לישראל) זה שמי לעולם, ואין צריך לשם אחר, כי מה שעשיתי לאברהם ליצחק וליעקב היא ראיה מספקת להודיע בכל דור ודור גדולתי ומדותי.