שד"ל על שמות ג:כב

1ושאלה וגו': אין ספק שהיה זה מעשה תחבולה, כי הם לא אמרו להם שלא לשוב עוד, אלא ללכת דרך שלשת ימים ולשוב; גם לשון שאלה ידוע שהוא על מנת להחזיר (וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת, בעליו אין עמו, שלם ישלם, כ"ב י"ג); ורשב"ם פירש ושאלה במתנה גמורה, כמו שאל ממני ואתנה גוים נחלתך (תהלים ב' ח'), ויפה כתב רמבמ"ן (י"א ב') שאין צורך להוציא הכתוב ממשמעו, וכבר נתנו חז"ל תשובה נכונה שבדין נטלו ממצרים מה שהשאילום עכ"ל. והאמת כי זה תחבולה מאת ה' על דרך שים לך אורב לעיר מאחריה (יהושע ח' ב') עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי (ש"א י"ו ב'); וה' רצה במשפט וצדק שלא יצאו ישראל ממצרים ריקם, ועם עקש צוה להתפתל, כי מלבד כל מה שנשתעבדו למצרים ועבדום עבודת פרך בשכר הבצלים והשומים, הנה היו מניחים אצלם המטלטלים שלא היו יכולים להוציא עמהם, והשדות והבתים, וכיוצא בזה כתב ג"כ חכם הנכרי Justi: ובעל התרגום הצרפתי S. Cahen כתב על פסוק זה: C'est a tort qu'on a attaqueè les Israëlites à ce sujet. On conçoit que des esclaves parvenant à romper leurs chaînes, ne se fassent point scrupule de tromper leurs anciens oppresseurs; une telle action peut s'excuser; elle est même, d'après ce que nous savons des anciens peoples asiatiques, dans les moeurs de ces contrèes. Pour juger avec impartialitè de la moralitè d'un peuple, il faut connoitre ses notions particulières sur le juste et l'injuste, et non pas juger l'antiquitè d'après nos notions actuelles. והנה האיש הזה מלבד שאיננו מייחס המעשה הזה לצווי אלהי, כמו שאיננו מודה בכלל באלהיות התורה ושאר הנבואות, הנה איננו מייחס אותו אפילו לצווי משה, אלא לפחזות העם השקוע בשעבוד; א"כ ס' תורת משה איננו אלא ספורי הבלים ושקרים, כי לפי דעתו משה איש חכם וצדיק היה, ולא צוה כדבר הזה, וכאן כתוב כי הוא צוה בדבר ה'; א"כ מה לו לאיש הה לתרגם ולפרש ספר אשר כזה? ומי יתן ולא שלח ידו לגעת בו! "טמא וכסיל לא יעבור בו, דרך קדש יקרא לו". אמנם יש משיבים: הן אמת כי בדין נטלו ישראל מה שהשאילום המצרים אשר השתעבדו בהם, ואשר הניחו בידם בנסעם משם המטלטלים והקרקעות; אבל איך יצוה ה' מעשה רמיה? והלא הצווי הה היה עושה רושם קשה ורע בלב בני ישראל. כי מזה ילמדו לשון תרמית, וישחיתו מעלליהם. וכי לא היה ה' יכול להעשיר את עמו בלא שיצום מעשה עָקְבָה? - אומר אני כי ישראל שסבלו מה שסבלו תחת יד המצרים, והכירו מעלליהם הרעים עמהם, כאר נצטוו על המעשה הזה וכאשר קיימו אותו ושאלו מן המצרים כאשר דבר אליהם משה לא נרשם בנפשם כלל שום צד היתר למעשה מרמה ועקבה, אבל בהפך נרשם בנפשם כי ה' ישיב לאיש כפעלו ויעניש הרעים והמתאכזרים על רעיהם, כי אמנם בני ישראל לא עשו הדבר הזה מלבם, ואולי מרוב תשוקתם להתרחק ממציקיהם וארץ אוכלת בניהם לא היו מתעוררים כלל לדבר הזה, אמנם עשוהו מפני שכן צוה אותם מנהיגם המדבר להם בשם ה', והנה מה שנרשם בנפשם הוא כי ה' שונא אנשי עולה ואת דכאי רוח יושיע וייטיב, וע"י זה נרשם בנפשם שאם גם הם בעת הצלחתם ידכאו אחרים ה' ינקום נקמתם ויתן חילם בידם, וכמו שהזהירם אח"כ משה כמה פעמים שיזכרו כי עבדים היו ויפדם ה'. והעד לכל זה הוא כי גם כאן וגם למטה (י"א ג', וי"ב ל"ו) התורה מבארת כי מאת ה' היתה לתת את חן העם בעיני מצרים באופן שהשאילום, כלו' שהכירו בני ישראל כי המצרים השונאים אותם לא היו משאילים להם כלי חמדתם אם לא מרצון האל ע"י נס; ומן הטעם הזה מפורש ג"כ למטה (י"ב ל"ה) ובני ישראל עשו כדבר משה, ללמדך כי לא מלבם והתעוררותם עשו כן, אלא לעשות מצות מנהיגם ומושיעם, והתבאר א"כ כי המעשה הזה לא היה מזיק ומפסיד לבם ונפשם, אבל בהפך היה מחזק את לבם ביראת ה' ובאהבת הצדק. וזהו בעצמו הטעם שרצה ה' שיהרגו ישראל את שבעת העמים, למען יקחו מוסר איך ה' מעניש עושי הרעה, וכמו שאמר להם משה כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם וגו' ותקיא הארץ את יושביה, ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות אשר נעשו לפניכם (ויקרא י"ח); ולפיכך ג"כ הזכירה התורה מאמר ה' לאברהם ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה, להודיע כי כריתת האומות ההן לא תהיה אלא מפני רשעתם, וקודם שתתמלא סאתם לא יוכלו ישראל לקחת את ארצם מידם. וגם ממה שהוא אומר להם (דברים ט' ד') אל תאמר בלבבך בהדוף ה' אלהיך אותם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשות את הארץ הזאת וברשעת הגוים האלה וגו', נראה בבירור כי כן היתה דעתם נוטה לחשוב כי הצלחת כל עם היא לפי מעשיו ובגזרת האל ובהשגחתו; א"כ הדבר ברור כי גם זה שהמצרים השאילום כספם וזהבם היה בעיני ישראל סבה מאת ה' להעניש את אלו ולתת שכר טוב לאלו, ולא היה אפשר שילמדו מזה כלל להשחית דרכם ומעלליהם.