שד"ל על שמות ו:כ

1ויקח עמרם וגו': על כרחנו צריכים אנו לומר שהשמיט הכתוב קצת דורות בין קהת לעמרם, כי במדבר (ג' כ"ח) היו לקהת פקודים במספר כל זכר מבן חדש ומעלה 8600 ולא היו לו רק ארבעה בנים שהעמידו משפחות, הרי לכל אחד מארבעה בני קהת בנים 2150; והנה עמרם לא הוליד רק אהרן ומש ומרים, ומשה לא הוליד רק שני בנים ואהרן ארבעה, ואיך יתכן שיהיו לעמרם, וכן ליצהר ולחברון ועוזיאל 2150 נפשות בשנה השנית בצאתם מארץ מצרים? לפיכך צריך שנסכים עם I. B. Koppe במאמרו: Israëlitas non 215, sed 430 annos in Aegypto commoratos esse, Gottinga 1777. שאמר (והסכים עמו ראז') כי לוי קהת ועמרם לא היו דורות תכופים זה לזה, אך דורות אחרים היו ביניהם, ולפ"ז יתיישב כמשמעו מספר שלשים שנה וארבע מאות שנה שישבו בני ישראל במצרים, ולפ"ז יובן עוצם רבוי בני ישראל במצרים שלא אמרה תורה שהיה דרך נס ממש. והחכם יאסט (חלק ראשון עמוד ב') אומר כי השמות האלה הנזכרים כאן הם שמות המשפחות, כי יאמר שכל זמן שהיה האב חי על הרוב היו כל צאצאיו לאגודה אחת במשפחה אחת (אעפ"י שלפעמים היו הבנים מתפרדים בחיי אביהם, כגון יצחק וישמעאל בחיי אברהם, ויעקב ועשו בחיי יצחק), ובמות האב היתה המשפחה נחלקת ולפעמים גם אחר מיתת האב לא היתה מתחלקת עד אחר זמן מה. והנה משמעות הפרשה הזאת לפי דעתו היא כי משפחת לוי נשארה בתאר משפחה אחת ונקראת ע"ש לוי משך קל"ז שנים אחרי מות יעקב, ואז אחר זמן שמת לוי נחלקה לשלש משפחות, ע"ש גרשום קהת ומררי. וכן משפחת קהת עמדה לאגודה אחת קל"ג שנים, ואח"כ נחלקה לארבע משפחות. ובזמן יציאת מצרים כבר עברו קל"ז שנים שהיתה משפחת עמרם משפחה אחת, וממנה היו משה ואהרן. והנה אם תחבר שלשת המספרים האלה קל"ז וקל"ג וקל"ז ותוסיף עליהם י"ז שנה שעברו לישראל במצרים קודם מיתת יעקב יהיו בידך תכ"ד שנים, כלומר קרוב לת"ל שנה. לפיכך (הוא אומר) כל מקום שנאמר בן יצהר בן קהת וכיוצא, ענינו מזרע יצהר מזרע קהת.