שד"ל על בראשית כז:מו

1ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי: הקו"ף זערה, נ"ל כי היה מנהג הסופרים בימי קדם כשהיתה תבה מתחלת באותה האות שהתבה הקודמת מסיימת, היו משמיטין אחת מהאותיות הדומות, ואולי היו מציינין האות ההיא באיזה סימן להודיע שהיא עומדת במקום שתים, ואחר זמן הוסיפו בין שתי התבות האות החסרה, ולהיות המקום צר כתבו אותה זערה, וכיוצא בזה ויקרא אן משה (ויקרא א' א'). והנה מהמנהג להשמיט אחת מהדומות נמשכו כה וכה קצת טעיות, קצתם נתקנו אח"כ על ידי כתיב וקרי, וקצתם לא נתקנו, כגון (שמואל ב' ה' ב') והמבי את ישראל, במקום והמביא, (ירמיה ל"ב ל"ה) החטי את יהודה, במקום החטיא, (שם כ"ג י"ד) לבלתי שבו, (שם כ"ז י"ח) לבלתי באו, במקום ישבו, יבאו, (ישעיה מ"ה כ"ה) עדיו יבא ויבושו, (יחזקאל כ' ל"ח) ואל אדמת ישראל לא יבא ויעדתם, במקום יבאו, (ד"ה א' י"ז י"א) כי מלאו ימיך, משפטו כי ימלאו , (שמואל א' י"ט ט') ודוד מנגן ביד ויבקש, צ"ל בידו, ועוד זולת אלה.

2כח, ב: קום לך פדנה ארם וגו': יצחק לא ידע כלום שעשו מבקש להרוג את יעקב, כי רבקה לא הגידה לו זה, והנה אמר לו שילך ויקח לו אשה וישוב, ולפיכך לא נתן לו נכסים. ורבקה לא היה הרשות בידה ליתן, ואפי' אם היה בידה לא נתנה לו כדי שלא יכיר עשו שהוא בורח. ואמנם לקחת לו אשה נראה שלא היה צריך לנכסים כי בלא מוהר היו נותנים לו להיותו ממפחתם, מלבד שכבר היו מאמינים שאביו היה עשיר, כי ראו העושר שהביא עמו אליעזר, ואליעזר הוצרך לקחת עמו כל טוב אדוניו כי עדיין לא היו ידועים שאברהם עשיר. אמנם לא מצאונו שנתן להם מוהר, אלא מגדנות דרך מתנה. ונ"ל כי המוהר מתחלתו היה כסף שלפעמים היה הבחור נותן לאבי הנערה כדי לפייסו שיתן לו בתו כמו שאמר שכם הרבו עלי מאד מהר ומתן, ואח"כ נתפשט המנהג ונעשה חוק ומשפט, אבל בימי יעקב לא היה עדיין החק הזה, על כן אמרו רחל ולאה הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו. ודע כי בימי קדם שהיה האיש לוקח לו יותר מאשה אחת, היו הנשים ביוקר, והיה האיך צריך ליתן מהר, ועתה הדבר בהפך. והנה לבן לא בקש מיעקב שיתן לו מהר, אלא מאחר שהיה יעקב צריך להתעכב אצלו ולאכול על שלחנו, התחיל לרעות את צאנו, ולבן אמר לו מה משכרתך, והוא אמר לו שיעבדהו שבע שנים אם יתן לו אותה מבנותיו אשר ישרה בעיניו.