שד"ל על בראשית לא:ז

1התל: לדעתי הוא הפעיל משרש תלל, וכמוהו ותוללינו שמחה (תהלים קל"ז ג'), ומזה בתלמוד חוכא ואטלולא, ומזה ואיש ברעהו יהתלו (ירמיה ט' ד'), אם כהתל באנוש תהתלו בו (איוב י"ג ט') בדגש הלמ"ד, ונשארה ה"א הבנין באמצע המלה כמו, אהודנו, יהושיע, יהודוך (ע"ד ל' ארמית), וקרובה לזה דעת מהרש"ד, שגם הוא עושה המלות האלה הפעיל, אלא שהוא אומר שהשורש תול. והקדמונים וראז' וגעז' אמרו כי השרש התל, והוא בנין פעל, ובא הכח תמורת הדגש, ומלה אחת מסייעתם וַיְהַתֵּל בהם אליהו (מ"א י"ח כ"ז).

2עשרת מנים: עשרה מספר מיוחד נאמר להורות על מספר מרובה בלתי קצוב, כמו ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד (ויקרא כ"ו נו), וכן שבעה.

3מונים: ענינו לפי מקומו פעמים, והוא מענין מנין, כי המנין הוא מספת אחדים זה על זה, וכן פעמים הוא ל' הנאמר כשאדם חוזר על מעשה מה לעשותו שנית ושלישית, והנה הוא מוסיף אחדים זה על זה כמו המונה, וענין חלוף משכרתו הוא כי תחלה התנו ביניהם שיהיו כל הנולדים עקודים נקודים וטלואים וכל שה חום בכשבים ליעקב, והנה בשנה השניה כבר היו ליעקב עדרים של עקודים נקודים וטלואים שהיו שלו, וכשראה לבן הצלחתו אמר לו מעתה רק הנולדים נקודים יהיו שלך, ואז היה יעקב נותן פני הצאן אל הנקודים לבדם והיה מפריד מהן שאר הזכרים, ובכן ילדו כל הצאן נקודים, ובשנה השלישית אמר לו לבן מעתה רק הנולדים עקודים יהיו שלך, ויעקב עשה מעשהו כבראשונה וילדו כל הצאן עקודים, וכן משנה לשנה היה לבן מחליף התנאי, אך לא היה מועיל כלום, כי לא היה יכול להסיר משם כל שה נקוד וטלוא כאשר עשה בפעם הראשונה, כי כבר נולדו עדרים מהגוונים ההם, והם היו ליעקב לפי התנאי הראשון, ולא היה אומר לו לבנים או שחורים יהיה שכרך, כי הם הרוב, וקל וחומר שיצליח.