שד"ל על בראשית לג:יא

1ברכתי: מנחה קטנה שיתן איש אל רעהו לאות על אהבתו אותו, כמו ועתה הברכה הזאת אשר הביא שפחתך לאדוני (ש"א כ"ה כ"ז), הנה לכם ברכה משלל אויבי ה' (שם שם ל' כ"ו), ועתה קח נא ברכה מאת עבדך (מ"ב ה' ט"ו). אשר הובאת לך: כטעם ויביאו לו את המנחה אשר בידם הביתה (למטה מ"ג כ"ו) ענין הקרבת הדורון, ואעפ"י שבאמת העבדים לא הקריבו המנחה לעשו, הנה מאחר שהוא ראה אותה והם אמרו לו שהיא שלוחה לעשו, ואחר שעכשו פירש לו יעקב שהיא למצוא חן בעיניו, יתכן לומר למפרע שכבר הובאת לו. ויפצר: שרש פצר נגזר מן צר, וענינו הֵצָר ודחק את חברו עד שיעשה רצונו (מוהר"ר דוד חנניה וויטערבי), וקרוב לזה וַתְּאַלְצֵהוּ (שופטים י"ו י"ו) שהוא ענין לחץ ודוחק. ויקח: המנחה עברה לאט לפני יעקב, ולא היתה רחוקה מן המקום שהיו שם יעקב ועשו, וכשהסכים עשו לקבלה צוה יעקב לאנשיו שימסרוה ביד אני עשו. המבאר לנתה"ש הפריד בקו בין ראיית פנים ולפרקים נראה שפי' ולפרקים כמו ולפעמים, וזה שבוש, והנני מפרש כוונת רש"י ז"ל: תחלה פי' הענין ואמר: ברכתי מנחתי, כלו' שהוא קורא למנחתו בשם ברכה, ואח"כ מפרש למה ואימתי המנחה נקראת ברכה, והוא אומר כי מנחה כמו זו של יעקב, שהיא מובאת על ראיית פנים לפרקים, שאדם מביא לחברו כשהוא רואה פניו אחר כמה זמן שלא ראהו (כמו שהיה הענין ביעקב עם עשו), אינה באה אלא לשאלת שלום, לפי' היא נקראת ברכה, וכל ברכה שהיא לראיית פנים כגון ויברך יעקב א5 פרעה וכו' כלם אין ענינם ברכה ממש אלא ברכת שלום, לפיכך אף זו ברכתי צריך לתרגם mon salut, ואעפ"י שלפי הענין הכוונה מנחתי. ועיין רש"י למטה מ"ז ז' ויברך יעקב היא שאלת שלום כדרך כל הנראים לפני המלכים לפרקים, ונ"ל כי גם כאן צ"ל ראיית פנים לפרקים בלא וי"ו ואחר כמה שנים מצאתי כך בלא וי"ו ברש"י כ"י שבידי, וגם ברע"ח איננה.