שד"ל על בראשית לח:כד
שד"ל על בראשית · Shadal on Genesis 38:24
Open in the reader →1הוציאוה ותשרף: אולי כן היה משפט הנואפות, ותמר היתה כאשת איש בעבור היותה זקוקה ליבם (רשב"ם). ויש לשאול: והלא היתה בבית אביה, ואיך לא דבר אביה בעדה לאמר אתה בגדת בה, כי לא נתתה לשלה, ולמה תשב אלמנות חיות? ויש לומר כי אביה ידע במה שהערימה תמר לקחת הערבון מידו, והניח שיוציאוה, כדי שאח"כ כשיכיר חותמו ופתילו יַאַסְפֶהָ אל ביתו.
2ותשרף: אומר י ד' מיכעאליס שהוא אחר מיתה, שהיו סוקלים אותה תחלה, וכן ביהושע ז' כ"ה ודניאל ז' י"א. ונ"ל שהיא כמשמעו, שאל"כ ותסקל היל"ל, והנה במי קדם היו ראשי המשפחה שולטים באנשי ביתם למות ולחיים, והנואפת היתה מחללת כבוד המשפחה והיה עונשה לפי כבוד המשפחה (ולפיכך בת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף), ובני יעקב היה כבוד משפחתם יקר בעיניהם מאד, כמו שראינו ממה שעשו בשכם לנקום נקמת כבודם, באמרם הכזונה יעשה את אחותנו, לכך צוה יהודה שימיתוה במיתה היותר חמורה והיא השרפה. מה שכתב רש"י הרה שם דבר, כוונתו שאיננו פועל עבר (וכתרגום רמבמ"ן) שא"כ היל"ל הָרְתָה והביא לדוגמא אשה הרה, כי מלת אשה עדות שהרה שם התאר, וכן ברה כחמה איננו פעל כמו ולא ברה אתם לחם, אבל הוא שם התאר. אך נראה כי רש"י לא היה מְחַלֵק בין שם דבר לשם התאר, והיה קורא לזה ולזה שם דבר, וכן מצאתי אח"כ בס' הזכרון. ברש"י כ"י וברע"ח ובהרבה דפוסים עתיקים ובקצת מן האחרונים כתוב שיפילוהו, וכן נכון, אבל בתלמוד כתוב שיפיל עצמו.