שד"ל על בראשית מא:ח

1ותפעם רוחו: לשון קשקוש ונדנוד, ומזה פעמון, גם פעם שהוא לדעת קצת הסדן שמכים עליו.ח

2חרטומי מצרים: לדעת קלער' מן חור שענינו בארמי וסורי ראה, וטום כמו אטם, רואה הנעלמות והצפונות. ולדעת בושאר מן רטן שענינו לחישה ודבור בלחש. ולדעת אחרים (ואחריהם רמבמ"ן) מן חרט, שבו היו חורטים ורושמים על האבנים הציורים העומדים להם במקום כתיבה, והכהנים והחכמים לבדם היו מבינים הכתיבה היא הנקראת hieroglyphica כלו' חקיקה קדושה, וכן געז' תרגם Zeichendetner, Bilderschrift Kenner והוא מוסיף כי נון הדבר שיהיה עיקר המלה מלשון מצרים, ושהיהודים שנו אותה מעט ועשו אותה מלה עברית משרש חרט. ולענין תכונת המלה והוראתה בל' מצרים Jablonski אומר שעיקרה Erson או Erthom שענינו עושה פלא, ודעת Ignatius Rossi שעיקרה Karethorm שהוראתו שומר הסודות. וברוך היודע.

3ואין פותר אותם לפרעה: לא היה מי שידע לפתור אותם לפרעה להנאתו ולהנאת עמו, כי זה הוא מה שהיה פרעה מבקש, שיבינו מתוך חלומו דבר העתיד לבא על עמו ושיועיל למצרים היותו נודע בטרם יבוא, כי היה מאמין כי לא לחנם שלח לו האלהים את החלומות ההם, ובפרט ביום לידתו, אלא להזהירו על דבר שיועיל לו ולעמו אם ידעוהו ויזהרו ממנו. שאם אין אתה אומר כן, מי מנע אותם מאמור לו פתרון ככל העולה על רוחם? ולפי זה יובן למה נכנס יוסף לתת עצה למלך, כי זה אמנם היה המבוקש, לא לידע העתיד, אלא לידע אותו כדי להשמר ממנו וכמו שכתבתי בבה"ע תקפ"ז עמוד 200, והנה הכתוב אומר ויספר פרעה להם את חלומו בל' יחיד, כי באמת חלום אחד הוא, אבל החרטומים היו חושבים שהם שני חלומו, ולא היו יודעים לפתור אותם, לכך כתוב ואין פותר אותם בל' רבים. ברש"י כ"י שבידי כתוב: "כתרגומו ומטרפא רוחיה כמו ביצים טרופות מקשקשת וכו'."