שד"ל על בראשית מב:טו

1בזאת תבחנו: בזה שאמרתם שיש לכם עוד אח אחר....

2חי פרעה: נתחבטו המדקדקים בדקדוק מלת חֵי, ר' יהודה חיוג (ואחריו געזעניוס) אומר שהיא שם דבר כמו חיים, ובל' יחיד חַי ובסמיכות חֵי. וזה רחוק מאד כי הנה שם חיים מצוי במקרא כחמשים ומאה פעמים, ותמיד הוא בלשון רבים, כמו פנים, ובשום מקום לא נמצא בלשון יחיד, וגם בסמיכות אומרים חיי שרה ובכינויים חַיַי חַיֶיךָ ולמה בלשון שבועה יאמרו אותו בלשון יחיד? לכך נטה רד"ק מדרך זו, ואמר כי שם חיים הוא בלשון רבים לעולם, ולא יתפרד, ואמר כי חֵי הוא כמו חַיֵי, אלא שיו"ד השרש נעלמת, ועמו הסכים המבאר. וזה אמנם יתכן אם היה השם חַיִם כמו מַיִם (בסמיכות מֵי), אבל השם הוא חַיִּים ביו"ד דגושה, ואיך יתכן שישמיטו יו"ד דגושה? ואני בראותי וְחֵי אחיך עמך (ויקרא כ"ה ל"ו) נ"ל כי מלת חֵי איננה שם, אלא פעל, וגם רד"ק אומר שזה הוא פעל, אלא שלדעתו הוא עבר, ובא על משקל פָעֵל, וזה ג"כ דוחק גדול, ובראותי כי על כל פנים אין מנוס שתהיה קצת זרות בתבה זאת, נ"ל כי להיות מליצת חי פלוני וחי נפשך שגורה הרבה בפי ההמון כשרוצים להשבע שבועה, באה במלת חֵי זרות שאין כמוה בכל לה"ק, והיא השמטת אות האית"ן. והנה וחי אחיך עמך משפטו לפי דעתי וִיחִי, וכן חי פרעה משפטו יחי פרעה, חי נפשך משפטו תחי נפשך ולפי זה יובן למה נשתנה הנקוד בין חי פרעה, חֵי נפשך ובין חַי ה', כי חי פרעה וחי נפשך הם זמן עתיד, והכוונה שיחיה המלך (כלומר שימות) אם לא אעשה כך וכך, ואין השבועה כל הזמן ההווה עתה, כי היות המלך חי עתה זה דבר ידוע. אמנם חי ה' הוא בינוני, והשבועה היא על הזמן ההווה, כלומר האל הוא חי (כלומר בהפך ח"ו) אם לא אעשה כך וכך, כלו' כמו שא"א שלא יהיה האל חי, כן לא יהיה הדבר שלא אעשה כך וכך. אבל וישבע בְּחֵי העולם (דניאל י"ב ז') אינו אלא שם התאר, והכוונה במי שהוא חי לעולם, וכמוהו ושלוי עולם (תהלים ע"ג י"ג), שהם שלוים ושאננים תמיד. ור' יעקב לומברוזו טעה בדברי הרמב"ם שאמר (יסודי תורה פרק ב') כי לכך אין אומרים חֵי ה' כמו שאומרים חי פרעה מפני שהוא וחייו אחד, לא יתפרדו. והוא לא הבין כי אין ענין לזה כאן אצל חי העולם, כי כאן אין המלה סמוכה לשם האל אלא להעולם שענינו נצחיות, ומלאו לבו להגיה בתנ"ך שלו (ויניציאה שצ"ט) והדפיס וישבע בחַי העולם, והשחית הכוונה, כי חי העולם לא יודה אלא שהעולם הוא חי. ובעל ויעתר יצחק (סימן קל"א) על אל חי העולמים האריך ולא אמר כלום, ותחלת דברי פיו סכלות, כי אמר כי חיים הוא רבוי זוגי: ולפי מה שאמרתי יש לקיים גם דברי הרמב"ם, כי לכך אומרים באדם חי פרעה וחי נפשך בל' עתיד, מפני שהוא עלול למות, אבל באל אומרים שהוא חי בזמן הווה, כי תאר חי אצל האל אין ענינו כענינו אצל בשר ודם, שחי בזמן מיוחד ומת בזמן אחר, אך ענינו חי לנצח ובלתי עלול למות, וכשאמרת שהוא חי כבר הודית שהוא חי לעולם, ולפיכך לא יעלה על הדעת לומר יחי האל, כמו שאומרים יחי פרעה ותחי נפשך, כי הוא וחייו לא יתפרדו, כי א"א להעלות על הדעת אלוה שלא יהיה חי לנצח, אשר על כן תאר Immortales הוא נרדף למלת Dii. זה הוא לדעתי טעם החלוף הזה בין נקוד חי פרעה וחי נפשך לנקוד חי ה'.

3אם תצאו מזה: כל אם שבל' שבועה ענינו הפך משמעות המליצה, חי פרעה אם תצאו ענינו אני נשבע שלא תצאו. חי אני אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם (במדבר י"ד כ"ח) ענינו אני נשבע כי כאשר דברתם כן אעשה לכם, והסבה בזה כי מלת חי בשבועה ענינה ההפך, ימות פרעה אם תצאו, אינני חי אם לא אעשה לכם כאשר דברתם באזני. וכן היו אומרים כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף אם לא אעשה כך וכך, ולא היו מוציאים מפיהם הקללה. וזה לשון Buxtorfius (Thesaurus Gram. Lib. 2. C. 21):

4Profanae ethnicorum voces fucrunt Peream, dispeream, et aliae similes. Pejores et plures nostrae aetatis profanae fauces, ex nimis vulgate consuetudine effundunt. Hoc sanete evitavit liugua hebraea, hie, ut et alias, honestatis ac sanctitatis in loquendo studiosissima. Unde per euphemiam elliptica jurandi forma hebraei usi fuerunt, in qua conditionalisאם simpliciter posita, negat; addita negation לא, affirmat.