שד"ל על ישעיהו א:יג

1מנחת שוא, שלא תועיל לכם.

2קטרת תועבה חיא לי, לא תוסיפו הביא קטרת אשר תועבה היא בעיני, וכן לא תוסיפו קרוא מקרא חדש ושבת. המליצה עולה במדרגות מן הקל אל הכבד, תחלה אמר כי מנחותם שוא ולא לרצון, ואח"כ הוסיף שהן מתועבות לפניו, ולא המנחות לבדן, אלא אף הקטרת, שהיא החשובה מכל הקרבנות. זהו פשוטו של מקרא. אבל בעלי הטעמים הדביקו קטרת לתועבה, כלומר קטרת מתועבת (ולפי זה מלת קטרת מיותרת); והוצרכו הקדמונים לתקן הלשון כך, כדי שלא יובן בהחלט שהקטרת היא מתועבת לאל, כי מאחר שאין מפורש בכתוב לא תוסיפו הביא קטרת אשר תועבה היא לי, קרוב הדבר שיטעו ההדיוטות ויחשבו שהנביא אומר בהחלט שהקטרת היא תועבה לאל. וכיוצא בזה התחכם יונתן ותרגם קרבן מרחק הוא קדמי, כלומר מנחת שוא שאמרתי היא קרבן נתעב לפני; והתחכם ג"כ לתרגם מנחת שוא מנחה אניסא (כך הוא בשני תרגומים כ"י שבידי, לא מנחת כמו בדפוס), פלומר מנחה גזולה (תרגום של גזל אנס ); וכן למעלה בפסוק ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי התחכם יונתן והוסיף מלת דִכְאִלֵּין כלומר לא חפצתי בקרבנות אשר כאלה (לא בקרבנות סתם).

3חדש ושבת קרוא מקרא, לא תוסיפו קרוא מקרא בחדש ושבת.

4קרוא מקרא, מצינו במועדים אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש (ויקרא כ"ג ב), ומצאנו בצומות קראו צום (מלכים א' כ"א ט' וי"ב וירמיה ל"ו ט'), וכן קדשו צום קראו עצרה (יואל א' י"ד, ב' ט"ו), ומצאנו בשנת היובל וקראתם דרור בארץ (ויקרא כ"ה י'), נראה שהקריאה הזאת היא הכרזה ופרסום (כדעת רמב"מן על פסוק אלה מועדי ה'), והיא מעשה ב"ד שקובעין ומקדשין החדשים והמועדים, ומודיעים אותם לקהל, אם בקול שופר (כמו שהיה הענין בשנת היובל), ואם בקריאה והכרזה ממש, ויפה אמרו רז"ל אשר תקראו אותם, אתם אפילו שוגגין וכו' כי התורה מסרה קביעותם לבית דין ומפני שהיתה קביעות המועדים מתפרסמת בקריאה, אמרו דרך השאלה קרא עלי מועד (איכה א' ט"ו) שענינו קבע וגזר. אמנם מלת מקרא קדש נ"ל שאיננה מן הענין הזה, אך ענינה (כדעת הרמ"בן על אלה מועדי ה') ענין אסיפה וקבוץ, כי מפני שאסיפת העם תהיה על ידי קריאה וזעקה, יאמרו קרא (ישעיה ל"א ד') וזעק (שופטים ד' י' וי"ג). וצעק (שמואל א' י"ג ד') להורות על אסיפת העם, ומקרא קדש ענינו אסיפה של קדושה לכבוד היום המקודש, ומקראי קדש (ויקרא כ"ג ב' ול"ז) הוא כפל ענין של מועדי ה', כי גם מועד ענינו התוועדות וקבוץ, ונ"ל (נגד הנגינה) שאין מקראי קדש דבק עם אשר תקראו אותם, אלא עם אלה מועדי ה', כלומר אלה מועדי ה' (ימי קבוץ לשם ה') מקראי קדש (ימי קבוץ לקדושה) אשר תקראו (תקבעו ותכריזו) אותם, וכמפורש בפסוק ד' אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם. והנה יום השבת להיותו קבוע ועומד משבעה לשבעה ימים אינו צריך הכרזה, ויפה העיר הרמ"בן כי אין השבת נכלל באלה מועדי ה' אשר תקראו אותם, ואע"פ שהוא נזכר שם (פסוק ג') אינו אלא כמאמר מוסגר (עיין פירושו שם); ושש תקיעות שהזכירו בתלמוד (שבת ל ה ב') אינן להודיע היום, אלא להודיע השעה. לפיכך נ"ל כי מה שישעיה אומר כאן חדש ושבת קרוא מקרא, אין הכוונה לקרוא ולהכריז את יום החדש ואת יום השבת, אך חדש ושבת טעמו בחדש ובשבת (על דרך כי ששת ימים עשה ה', שמות כ' י"א, וכמהו רבים), והקריאה האמורה כאן היא למקרא העדה, לקרוא העם לבוא לבית המקדש להיות נעצרים לפני ה'. וזהו שאמר אחריו לא אוכל און ועצרה. והקריאה הזאת איננה אמורה בתורה, ונראה שהיתה נוהגת בימי המלכים הכשרים. גם היה אפשר לפרש לא תוסיפו לקרוא לחדש ולשבת ימי מקרא, כלומר לא תוסיפו לעשותם ימי אסיפה ועצרה; אך קשה בעיני שתהיינה שתי מלות משרש אחד הסמוכות זו לזו (קרוא מקרא) נאמרות לשתי הוראות שונות (קריאת שם, ואסיפה).

5לא אוכל און ועצרה שרש יכל קרוב לשרש כיל, והכיל והחזיק ענין אחד להם, וכן יכול וחזק קרובים בענין (ר' שלמה לֵיוִיזון. שיחה בעולם הנשמות) ואמרו שאדם יכול לעשות דבר מה, כשהמעשה ההוא עומד בכחו ואיננו גדול ממדת כחו, והנה מדת כחו מכילה המעשה ההוא; וכן בלשון איטלקי מלת capace נאמרת על הכלי המכיל ועל החי היכול. ומזה לא אוכל און ועצרה, אינני מחזיק ואינני יכול לסבול און ועצרה, וכן אותו לא אוכל (תהלים ק"א ה') איני מחזיק אותו, איני יכול לסבלו, וכן ולא יכלו דברו לשלום (בראשית ל"ז ד') לא יכלו לסבול דברו לשלום, כשהיה מדבר עמהם דברי שלום לא היו יכולים שאתו.

6און ועצרה, לא אוכל לסבול שני הדברים האלה יחד (כפירוש רש"י), וכן ופרה ודב תרעינה (ישעיה י"א ז') הכוונה תרעינה יחד. ופירוש עצרה ההתאספות בבית אלהים (יואל א' י"ד, עמוס ה' כ"א, מלכים ב' י' כ'), והושאל לכל קבוץ (עצרת בוגדים, ירמיה ט' א'), ואח"כ הושאל לשון נעצר על היושב בבית אלהים, אף אם הוא לבדו בלא קבוץ עם (נעצר לפני ה', שמואל א' כ"א ח'). והנה לא אוכל און ועצרה הוא נתינת טעם לשלשת לא תוסיפו שלפניו, והיה האתנח ראוי לבא במלת מקרא, כזה.

7ל֣א תוס֜יפו הב֣יא מנחת־ש֗וא קט֙רת֙ תועב֥ה היא֙ ל֔י ח֥דש ושב֖ת קר֣א מקר֑א לא־אוכ֥ל א֖ון ועצרֽה ; אלא שנטה בעל הטעמים מדרך הפשט על הדרך שנטה ממנו המתרגם הארמי, לבלתי ישמעו ההדיוטות לא תוסיפו חדש ושבת קרוא מקרא, כאלו ה' מצוה שלא נחוג את יום השבת, על כן הפריד חדש ושבת מן לא תוסיפו, וכוונתו לפרש חדש ושבת אתם קוראים מקרא וחוגגים באופן בלתי רצוי, עד שלא אוכל און ועצרה; וכיוצא בזה תרגם יונתן ירחין ושבין כנישתא אתון מתכנשין, לא שבקין חוביכון לקבלא צלותכון בעידן כנישתכון.