שד"ל על ישעיהו י:א

1הוי החקקים, המשך הנבואה הקודמת, כי גם כאן מסיים בכל זאת לא שב אפו, כמו למעלה.

2ומכתבים עמל כתבו, הנכון כדעת ראב"ע, עמל דבק עם כתבו, והטעם. אתם המכתבים (השופטים, שמלאכתם לכתוב פסק דין) שאתם כותבים משפטי עמל ועולה. הפיעל מורה כאן על הרגילות וההתמדה בפעולה, ואיננו יוצא לשלישי (כדעת ראב"ע ורד"ק) שאומרים לסופרים שיכתבו, אבל השופטים נקראים כותבים וחוקקים, וידוע כי תחלת הכתיבה היתה חקיקה על האבן, והתורות נחרתו תחלה על לוחות אבן, ונשאר אח"כ שם חקיקה גם על הכתיבה על ספר, כמו (למטה ל' ח') כתבה על לוח אתם ועל ספר חקה, מי יתן בספר ויוחקו (איוב י"ט כ"ג), והנה חוקקים ענינו כמו כותבים, ומכתבים ענינו רגילים לכתוב. אבל מלת חִקְקֵי אע"פ שעקר הוראתה כתיבות, המכוון בה משפט וגזר דין, כמו מלת חֹק וּמְחֻקָּק (משלי ל"א ה'), וכן גדולים חקקי לב (שופטים ה' ט"ו). והנה הדבר ברור כי מלות ומכתבים עמל צריכות טפחא ומרכא, ואף בעלי הנקוד אם היתה כוונתם להדביק לעמל (על דרך חקקי און) היו מנקדים התיבה בצורת שם דבר (וּמִכְתָּבִים), ולא בצורת בינוני; לפיכך אין ספק שהמעתיקים טעו והחליפו טפחא במרכא ומרכא בטפחא.