שד"ל על ישעיהו י:ח
שד"ל על ישעיהו · Shadal on Isaiah 10:8
Open in the reader →1הלא שרי יחדו מלכים, הלא המלכים כלם כאחד אינם אלא שרים שלי, כלומר שהם כמו השרים שהמלך ממנה אותם, ובידו להשפילם; והטעם הוא חושב שכן יהיה תמיד, וכדרך שכבש קצת מלכים, הוא מדמה שיכבוש כל מלך שירצה. לפעמים מזכירין תחלה הנושא ואח"כ הנשוא, כגון אשת חיל עטרת בעלה, ולפעמים מקדימין הנשוא, כגון וכרקב בעצמותיו מבישה (משלי י"ב ד'), והדרך השני נחמד ונעים יותר, מפני שהשומע תלוי ועומד לדעת מי הוא הנושא שיצדק עליו התאר ההוא. כגון נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם (שם י"א כ"ב) ינעם יותר ממה שינעם אם תאמר אשה יפה וסרת טעם נזם זהב באף חזיר. וזה מפני שהשומע אשה יפה וסרת טעם אע"פ שלא ידע באיזה תאר יתארוה, הנה כבר ידע דרך כלל מה יהיה סוף הדבור, כי רק בתאר מגונה תהיה מתוארת; אבל השומע נזם זהב באף חזיר אינו יודע כלל מה יהיה סוף הדבור, ומה יהיה הדבר אשר זה תארו. ויש בספר משלי מקראות שאפשר לטעות בהם, ולהחליף הנושא בנשוא, כגון גומל נפשו איש חסד ועוכר שארו אכזרי (שם י"א י"ז). רבים חשבו שהכוונה שמי שמטיב לעצמו הוא איש חסד, ומי שעוכר בשרו הוא אכזרי, ולי נראה ברור שהכוונה בהפך, שמי שהוא איש חסד הוא גורם טובה לעצמו, ומי שהוא אכזרי הוא מביא רעה על בשרו, וכמו שכתוב אח"כ וזורע צדקה שכר אמת, כן צדקה לחיים. וכן כאן המפרשים פירשו שָרַי נושא ומלכים נשוא, כל אחד משרי הוא מלך, או הוא כמו מלך; ולא יתכן שיהיה שום מלך (ובפרט בימי קדם) קורא לשריו מלכים, כי ידוע שהמלך מחליף שריו כרצונו, ומרים ומשפיל מי שירצה. ולפי פירושי המאמר נקשר יפה עם מה שלפניו ומה שאחריו. ואם יאמר אדם שאם כן היה ראוי לומר המלכים בה"א הידיעה, אשיבהו כי זה נוהג הרבה במליצת שירי המקרא להשמיט ה"א הידיעה, אם מפני שהקיצור מרומם הדבור, ואם מפני שהשיר העברי מחבב לשון ארמית, ואין ה"א הידיעה נוהגת בלשון ארמית. הלא תראה אֶנוֹש, תֵּבֵל, שהן מלות מיוחדות לדבור השירי, לא באה בהן ה"א בשום מקום.