שד"ל על ישעיהו יא:ד

1לענוי ארץ, ליותר שפלים שבארץ.

2והכה ארץ, ועם היותו אוהב הענוים והדלים, הנה לא יחסר כח וגבורה להעניש הרשעים, כי יכה ויפחיד הארץ, כלומר אנשי עם הארץ.

3בשבט פי ו, בדבר פיו אשר יהיה כשבט, כי דבר מלך שלטון. וברוח שפתיו, מיד שיפתח שפתיו ימות לב הרשע בקרבו ויהיה לאבן, להיותו יודע כמה הוא שונא עול וחמס, וכמה הוא חכם להבין תעלומות לב. והנה זה ציור הממשלה ההגונה, שהטובים יושבים בטח, והרעים יאחזמו רעד. אבל לפרש ימית רשע כמשמעו, שבדבר פיו יגזור עליו מיתה, לא יתכן לפי תפארת המליצה, כי מי לא ידע כי המלך אם ירצה יוכל להמית אדם? והכה ארץ, אין המכוון בו הרשעים (כדעת רד"ק רוז' וגיז'), אבל אנשי הארץ בכלל, והטעם כי כל העם ייראו ממנו ולא יעשו עולה.