שד"ל על ישעיהו יא:ו

1וגר זאב אז כשיפחדו הרעים ויעלזו צדיקים באור פני מלך, לא יהיה עוד בארץ מלכותו אדם תקיף שיזיק לחברו החלש ממנו, אלא התקיף שהיה רגיל לבלע את החלש, יתחבר אליו בשלום ובמישור, וכל זה נמשל במאמר וגר זאב עם כבש וגו’, אלא שהוסיף ליפוי המשל ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטון נוהג בם, ופרה ודוב וגו’, ושעשע יונק וגו’, הכל לתפארת המליצה, כי ישעיהו ע״ה נמשך בדבריו הרבה מאד, כדברי הרמב״ם במורה חלק ב’ פרק כ״ט. והנה רד״ק הזכיר הפירוש הזה, ודחה אותו מפני שכתוב אחרי כן לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, ואם כן בשאר ארצות יהיה עוד רשע מתגבר על הצדיק, וזה לא יתכן לימות המשיח, כי השלום יהיה אז בכל הארצות, לא בארץ ישראל לבדה. ומאחר שלפי דעתו (של רד״ק) הנבואה נאמרה לימות המשיח, אם כן וגר זאב ענינו כמשמעו, שבארץ ישראל לבדה יגור הזאב עם הכבש ממש. ואני אומר כי מזה יש ללמוד שלא נאמרה הנבואה הזאת לימות המשיח. אמנם לפרש הדברים כמשמעם לא יתכן, בעבור החתימה כי מלאה הארץ דעה את ה’, מה שלא יתכן לאמרו על הבהמה והחיה. אמנם רד״ק משיב כי מלאה הארץ דעה את ה’ הוא הטעם למה יברך ה’ את ארץ ישראל שלא תהיינה החיות מזיקות בה, מפני שהארץ ההיא תהיה מלאה דעת ה’, ובזכות הזאת ה’ יגן עליהם. ולזאת יש להשיב כי לימות המשיח העולם כלו יהיה מלא דעה את ה’, וכמו שראינו למעלה (סימן ב) הלכו עמים רבים וגו' ויורנו מדרכיו וגו' וכתתו חרבותם וגו' - וזה לשון הרמ"בם במאמר תחיית המתים: וכן הסתפק עליהם אמרֵנו שמאמר ישעיה וגר זאב עם כבש וגו' שהוא משל, וזה לא אנחנו לבד אמרנוהו, אלא כבר קדמונו להבנת זה הענין אנשי התבונה מן המפרשים, כמו ר' משה גקטילא ואבן בלעם ז"ל וזולתם מן המפרשים, וסוף הדברים יורה עליו, והוא אמרו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה', הנה כבר נתן העִלה בהיותם אז בלתי חומסים ולא מזיקין, לדעתם ה'; הֲתִראו אתם קהל ישראל מי שיש לו שכל, שיהיה מצייר האריה בזמננו זה מורֶה, ולזה הוא טורף, ואז ישוב וידע מבוראו מה שצריך, וידע שאין ראוי להזיק וישוב לאכול תבן? הנה נתקיים מה שנאמר ותהי להם חזות הכל כדברי הספר החתום, עכ"ל. ובפרק האחרון מס' משנה תורה כתב: וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש וגו' משל וחידה וכו'.