שד"ל על ישעיהו יג:טז

1תשגלנה, שגל הוא פעל יוצא, והפועֵל הוא הזכר, כמו שמצאנו ישגלנה (דברים כ"ח ל'), ומצאנוהו על הנקבה בנפעל (כאן ובזכריה י"ד ב'), ובפֻּעַל (ירמיה ג' ב'), א"כ הוראתו היא על פעולה שהזכר עושה והנקבה מקבלת, ולפיכך איננו לשון נקיה. אבל שכב הוא פעל עומד, ולא נמצא בכל המקרא לא בכנוים המורים על האקוזאטיף, ולא בנפעל ולא בפֻּעַל, והוא נקשר עם מלת עִם (ושכב עמה), או עם מלת את שענינה כמו עם (ותשכב את אביה, הן שכבתי אמש את אבי), וכן וישכב אותה אין ענינו אלא וישכב עמה, על דרך אולי ה' אותי (יהושע י"ד י"ב), כי רבים אשר אתנו מאשר אותם (מ"ב ו' י"ו). לפיכך כשיבא לשון שכיבה באיש עם אשה הוא לשון נקיה, כי משמעות שכב עמה איננו דבר מגונה, אלא קורבה בעלמא; ולפיכך קדמונינו (חכמי בית שני) שהתקינו כמה תקנות להַדֵר ולפאר קריאת ספרי הקדש בצבור, תקנו שנחליף פעל שגל המורה על התשמיש, בפעל שכב שאין משמעותו אלא קורבה, אע"פ שהמלות יִשְׁכָּבֶנָּה, תִּשָּׁכַבְנָה, שֻׁכַּבְּתְּ, אינן באמת לפי דרכי הלשון, כי אין שכב פעל יוצא. ואנחנו לא נדע מהיכן נגזר שרש שגל, ולא נבין איך היה שהמלכה נקראת שֵׁגַל; ואין ספק שאין במשמעות השם הזה שום דבר מגונה, שא"כ איך יאמר המשורר למלכו נצבה שגל לימינך (תהלים מ"ה י')? ועל כן לא התקינו להחליף מלת שֵׁגַל בקריאה וגוסיציוס כתב כי השרש נגזר משרש גלה (והש"ין נוספת כמו במלת שִעְבֵּד ), וענינו גלוי ערוה; גם בעל אהלי יהודה (ר' יהודה אריה, רב בק"ק קארפנטראץ בשנת תע"ט) פירש שגל מורכב מן יש גלוי; וכל זה רחוק מאד, יען גלוי ערוה הוא כנוי למשגל, אבל גלוי סתם לא יורה כלל על ההוראה הזאת.