שד"ל על ישעיהו יד:ט

1שאול, על הרוב הוא לשון נקבה, ונמצא בלשון זכר ערום שאול נגדו (איוב כ"ו ו'), וכאן אמר רגזה לשון נקבה, עורר והקים לשון זכר.

2רגזה לך לקראת בואך, רגזה לבוא לקראתך בבואך.

3עורר לך, אמר על דרך משל כי השאול העיר המתים הגדולים לצאת לקראת מלך בבל, וכאלו המלכים יושבים על כסאותם כמו בחייהם, והשאול הקים אותם לקראתו (רד"ק).

4רפאים, הגופות שֶרפו כחותיהם, כלומר שמתו.

5רפה ורפא נמצאים בענין אחד.

6עתודי ארץ, משל לתקיפים וגדולים, כטעם עדת אבירים בעגלי עמים (תהלים ס"ח ל"א) והנה המתים מצויירים כאן לא כפגרים מתים, אך כבעלי רוח חיים, אלא שהם ישנים, ואפשר לעוררם ולהקימם. ואין ספק כי הקדמונים היו מאמינים בקיום הנפש אחר המות, שאם לא כן לא היו דורשים אל המתים, וגם התורה לא היתה אוסרת הדרישה אל המתים אם לא היתה אמונת קיום הנפש מפורסמת באומה. אבל פרטי אמונת הקדמונים בענין הזה אינם ידועים לנו. ואמנם שאול איננו מקום קבורתו של כל אחד ואחד, אלא מקום גדול בתחתית הארץ שרוחות המתים כלם יורדות לשם.