שד"ל על ישעיהו יט:כה

1אשר ברכו, לישראל.

2ברוך עמי וגו' מצרים חביב לי ואברכהו והוא לי לעם, ואשור חביב לי כמעשה ידי, וישראל חביב לי מכלם, והוא נחלתי וסגולתי; וגם זה נתקיים בבית שני, לא שהיו ישראל גדולים ותקיפים יותר ממצרים ואשור, אבל היו מבורכים ומצליחים יותר מהם, כי היה שלום בגבולם יותר מבשאר ארצות, וכשהתחילו לנפול בשחת המלחמות והצרות בימי אנטיוכוס ומשם והלאה, לא נפלו רק יען עזבו תורת ה' ובקשו ללכת בחקות הגוים, כידוע מדברי הימים לבית שני.

3ביום תמול שלשום (י"ד אב תרי"ו) בא לידי פירוש Ewald על הנביאים (בהשאלה מאת ידידי מוה"רר משה הלוי אירנרייך, רב בעיר מודינה), ובדקתי פירושו על מליצת כל אשר יזכיר אותה אליו יפחד, והנה הוא מפרש כל אשר להוראת בכל עת (בלי שום ראיה מספרי ישראל), ופירש אליו כמו לעצמו (בלי שום ראיה), כלומר כל זמן שמצרים יזכיר ללבו אדמת יהודה, יפחד. ועדיין יש לשאול: מה צורך לומר יזכיר אותה לעצמו? ולמה לא אמר בכל עת אשר יזכרנה? - אז תמהתי על קצת מחכמי ישראל אשר באשכנז, אשר לא יבושו לפאר ולרומם חכמת איוואלד בהבנת לה"ק וספרי הקדש. ואע"פ שהוא מרחיב פה בגנותו של גיזיניוס, ראיתיו הולך אחריו (בלי הזכיר שמו) בכמה וכמה מאותם הפירושים אשר כבר הוכחתי בטולם.