שד"ל על ישעיהו ב:יב

1כי יום, יום ה' איננו בכל מקום (כדעת רוז' וגיז') יום הדין הגדול לכל באי העולם באחרית הימים, ואף כאן אין הכוונה עליו (כדעת רש"י ורד"ק) בשום פנים, אבל כל זמן שיפקוד ה' על גוי מן הגוים, או על איש מן האנשים, לשלם לו כגמולו, הוא יקרא יום ה'. אמר בנבואה על מפלת בבל בימי כורש הלילו כי קרוב יום ה' (למטה י"ג ו'), וכתוב לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על בית ישראל לעמוד במלחמה ביום ה' (יחזקאל י''ג ה'), ועל מפלת מצרים ביד בבל כתוב כי קרוב יום וקרוב יום לה' (שם ל' ג'), וכן כאן אין היום אלא על הגאים שבישראל, והוא בימי אחז, שהושפלה גאוותם על ידי מלחמות ארם וישראל, ואח"כ בימי חזקיה שהסיר האלילים והשיב העבודה על מכונה.

2ושפל, שישפל. (ראב"ע ורד"ק), כלו' ה' גזר על כל גאה ורם ועל כל נשא, שישפל, וכן תרגם יונתן. ודע כי טעות נפלה בטעמים, וראוי להיות וע֥ל כל־נש֖א במרכא טפחא, וכן הוא בדפוס ברישא שנת רנ"ד. הן אמת כי עדיין אין טעמי הכתוב הזה מדוייקים, כי באמת לא היה הפסוק ראוי לאתנח כלל, או היה ראוי שיבא האתנח בתיבת נשא (על־כל־גא֥ה ור֖ם וע֣ל כל־נש֑א). אך זה אחד ממשפטי הטעמים, כי תהיה הקריאה כבדה על הקורא, וגם לא תנעם לאזן השומעים, אם תהיינה כל תבות הפסוק רהוטות זו אחר זו עד התיבה הקודמת לאחרונה, ורק בסוף הפסוק תהיינה שתי הפסקות גדולות סמוכות זו לזו, אחת בסוף הפסוק ואחת בתיבה שלפניה. לפיכך כשאין מקום לטעות בהבנת הענין חולקין הפסוק לשני חלקים, ונותנין האתנח באמצע או קרוב לאמצע, אע"פ שבאמת לא היה מקומו אלא סמוך לסוף הפסוק; כמו בעצם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת בני נ֑ח ואשת נח ושלשת נשי בניו אתם אל התבה. (בראשית ז' י"ג), וכן את צאנם ואת בקרם ואת חמריה֑ם ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו. (שם ל'ד כ"ח), וכן וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועז֑ים ועורות אילים מאדמים ועורות תחשים הביאו: (שמות ל"ה כ''ג).