שד"ל על ישעיהו ב:יח

1והאלילים כליל יחלף, מהאלילים יחלוף ויאבד הכבוד כליל. לשון כלילא שהוא בארמי עטרה, והוא כטעם הסיר המצנפת והרים העטרה (יחזקאל כ"א ל"א), כעוף יתעופף כבודם (הושע ט' י"א). והנה לא הזכיר כאן כריתת האלילים, מה שלא יהיה אלא לעתיד לבא, אבל אמר שיחלוף כבודם, כי לא יושיעו לישראל בעת צרתם, ויצטרכו להשליכם ולעזבם. והנה אם היה יחלוף חוזר אל האלילים, היה לו לומר יחלופו; ואם היה חוזר לאל שיכריתם, הי"לל יחליף, כמו תחליפם ויחלופו (תהלים ק"ב כ"ז), כי לא מצאנו חלף פעל יוצא בענין השמדה, אלא בענין דקירה מצד אל צד, כמו וחלפה רקתו (שופטים ה' כ"ו), ושם איננו זז מענין עֲבָרָה, מחצה רקתו ועברה בתוכו ביתד; אף כאן איננו זז מענין עברה, יעבור ויסור הכתר מהאלילים. האלילים הוא Nominativus absolutus על דרך האל תמים דרכו (תהלים י"ח ל"א), וכליל חסר הכנוי, והיה משפטו כְּלִילָם, וכמהו (לדעת קצת) האויב תמו חרבות (שם ט' ז') משפטו חרבותיו. ונראה לי כי גם ר' יהודה הלוי היה מפרש כליל יחלף ענין עטרה, כי בציון הלא תשאלי אמר יִשְנֶה וְיַחְלֹף כְּלִיל כָּל מַמְלְכוֹת הָאֱלִיל אמר כְּלִיל בשוא, לעשותו סמוך, כליל (עטרת) כל ממלכות האליל ישנה ויחלוף. ומלת כליל מצאנוה בסדר התפלות, כליל תפארת בראשו נתת.