שד"ל על ישעיהו ב:ב

1והיה באחרית הימים, פתח בעתיד לבא, שיהיה ה' אחד ושמו אחד, כהקדמה לתוכחתו, ותחלת התוכחה היא בית יעקב לכו ונלכה באור ה', כלומר אחרי שעוד יבא יום שכל העמים ינהרו אל ה' וילכו בדרכיו, כל שכן אתם שכבר קבלתם תורתו, ראוי לכם ליהנות מזיוה וללכת בה, ואם כן בית יעקב לכו ונלכה באור ה'. (וקרוב לזה פירשו רד"ק ודון יצחק). והנה שלשת המקראות האלה, והיה, והלכו, ושפט, נמצאים בחלופים קלים גם במיכה ד'. ודעת Koppe ורוז' כי נבואה קדמונית היא, מנביא אשר לא פורש שמו, ומיכה וישעיה לקחוה ממנו, ודעת יוחן דוד מִיכֵילִיס וגיז' כי למיכה היא וישעיה לקחה ממנו, ודעת Beckhaus שהיא לישעיה ומיכה לקחה ממנו, ובאמת לשון שלשת המקראות האלה דומה יותר ללשון ישעיה מללשון מיכה (עיין למטה בפסוק זה לענין אמירת הענינים תחלה דרך רמז ומשל); גם מאמר ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצומים עד רחוק אשר במיכה, נראה היות בו תוספת מלות שהוסיף הוא ושלא היו מתחלה. ומה שגיז' אומר כי כאן הנבואה הזאת היא חוץ למקומה (אם לא על דרך הקדמה), ושאמנם במיכה הנבואה נמשכת משם והלאה באותו סיגנון בעצמו -- איננו אמת, כי הנה שם בפסוק ד' מיכה אומר וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כי פי ה' צבאות דבר; והלשון הזה הוא למטה מאד מלשון המקראות שלפניו. לפיכך נראה כדעת דון יצחק כי מישעיה לקח מיכה המקראות האלה, ועיין דברי תלמידי החכם יעקב חי פארדו זצ"ל בספר אבני זכרון עמוד ק"ה ק"ו וק"ז. ועלינו להודות לה' שהעיר את רוח מיכה לקחת המקראות האלה מדברי ישעיה, כי עכשו בין אם נאמר כי מיכה לקחם מישעיה, ובין אם נאמר כי שניהם לקחו אותם מנביא אחר שקדם להם, הנה על כל פנים הנבואה הזאת קדמונית בישראל, ולא יתכן למכחישים לומר כי האמונה הזאת מהכשדים ומהפרסיים לוקחה, כמו שהיו אומרים אם לא היו לנו על הענין הזה אלא דברי הנביאים האחרונים צפניה (ג' י') כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' וגו', וזכריה (י"ד ט') והיה ה' למלך על כל הארץ וגו'. והנה אחרי שישעיה (וכן ג"כ מיכה) מביא הענין הזה אשר יהיה באחרית הימים כהקדמה לתוכחתו, נראה כי האמונה הזאת (שיהיה ה' למלך על כל הארץ) היתה כבר מפורסמת בימיו ומקובלת באומה. והנה יש לשאול: מתי התחילה האמונה הזאת בקרב ישראל, כי לא מצאנו הייעוד הזה בספר תורת משה, כי משה דבר על קבוץ הגליות, אך ששאר הגוים יקראו כלם בשם ה', זה לא הזכיר וכל משכיל יבין כי בימי משה לא היה אפשר שיודיע ה' לישראל ויפרסם ביניהם הענין הזה, כי בדור ההוא שהיו מתחילים להיות לעם אחד בארץ, היה מן הצורך שיזהרו מאד לבלתי התערב בגוים, ושישמרו בקרבם יחוד האל ותורתו כמתנה פרטית אשר נתן ה' להם, לא עשה כן לכל גוי; ואם היה הנביא אומר להם כי חפץ ה' הוא שתתפרסם ידיעתו בכל הארץ, לא היו שומרים אותה באהבה ובשמחה כאשר ישמור אדם סגלה יקרה המיוחדת לו, אין כמוה לזולתו. ואמנם אע"פ שלא פירש משה הענין הזה העתיד להיות, הנה רמז עליו בסוף שירת הים, באמרו ה' ימלך לעולם ועד, והוא מסר הענין בעל פה לאנשי סודו, למען תתפרסם האמונה הזאת בקרב העם, כשיהיו מוכשרים לקבל אותה.

2נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, יהיה כאלו ההר ההוא עומד בראש ההרים, שכל ההרים עומדים תחתיו, ופירושו ונשא מגבעות, שיהיה כאלו הוא גבוה משאר גבעות, באופן שיהיה נראה למרחקי ארץ, ופירוש כל זה הוא ונהרו אליו כל הגוים, שכל הגוים ילכו לבית ה' אשר בירושלם, כאלו ממקומם יראו אותו מפני גובהו ויתאוו ללכת אליו. כך הוא דרך ישעיה לרמוז הענינים תחלה דרך משל וחידה, ואח"כ הולך ומפרש הנמשל, כגון למעלה מכף רגל ועד ראש אין בו מתם וגו', ואח"כ מפרש ארצכם שממה, וכן כספך היה לסיגים, ואח"כ מפרש שריך סוררים, וכן ואצרוף כבור סיגיך ואח"כ מפרש ואשיבה שופטיך כבראשונה, אף כאן המאוחר בפסוק מפרש מה שלפניו.