שד"ל על ישעיהו ב:כ

1להשתחות לחפר פרות, המלות האלה צריכות להדבק זו לזו, והטעם ישליך האדם את אליליו אשר עשו לו, ולא ישתחוה להם, כי יראה שלא יושיעוהו, אבל ילך להשתחוות לחפרפרות ולעטלפים, הם שרצים השוכנים בחורי עפר, ואמר להשתחוות דרך לעג, כי במקום שהיה משתחוה לאלילי זהב וכסף יצטרך להשתחוות לשרצים, כלומר להחבא בחורים אשר חפרו, וכמו שמפרש והולך לבא בנקרות הצורים וכו'.

2חפרפרות הוא כנוי לשרץ הנקרא talpa (מויל וואורף) החופר חפירות בארץ. ואולי עקר שמו חלד (וכן שמו בסורי וערבי) משרש חלד שענינו בלשון סורי חפר ונכנס (ומזה בדיני השחיטה חלדה ), ויהיה חפרפרות שם כנויו, על שם שהוא חופר בקרקע, והנה חפרפרות היא בלא ספק תבה אחת, אבל בעלי הצקוד מצאוה בספריהם שתי תבות, ונקדו לחפר בחולם כאלו הוא מקור, והראוי לַֽחֲפַרְפָרוֹת, בפלס ירקרקות אדמדמות גם רש"י מפרש חפרפרות טלפ"א, אך לדעתו הם כאן צלמי עבודה זרה, וכן נראה דעת המתרגם (פי' שני הכתוב בר"שי איננו בנביאים כ"י שלי); גם ראב"ע עושה חפרפרות תבה אחת. ור' יונה ור' שלמה פרחון פירשו עוף המנקר הפירות. והם לא ידעו כי אין פרי מתרבה בלשון מקרא. ורד"ק פירש לחפור חפירות, ישליך האלילים למקום שיחפרו שם חפירות. ורוז' וגיז' מפרשים חפרפרות מלה אחת, אלא שהם מחזירים אותה למלת ישליך, כרד"ק, והוא רחוק שבעת הניסה יהיה להם פנאי ודעת צלולה להשליך האלילים באותם המקומות דוקא, מלבד כי מאחר שהשרצים האלה שוכנים בחורים, צריך חפוש למצוא אותם, ועוד שאין זו השלכה, אלא גניזה. והעטלף גם הוא שרץ הדר בחורים, ויוצא משם בלילה, וכל ימי הסתו נשאר שם נרדם עם כל משפחתו, ואיננו ממין העופות, כי הוא מוליד חיים, אבל הוא מעופף בעור שברגליו, והעם תועים בו וחושבים שהוא עוף, ולפיכך הזכירתו התורה (ויקרא יא ודברים י''ד) בסוף כל העופות. והנה לפירושי כך היה ראוי להטעים: א֣ת׀ אליל֣י כספ֗ו ואת֙ אליל֣י זהב֔ו אש֥ר עש֖ו ל֑ו - המליצה הזאת, ישליך האדם את אלילי זהבו כדי ללכת ולהשתחוות לשרצים החופרים בארץ, היא מליצה נפלאה להורות עוצם השפלת הגאים בעלי הכסף והזהב, אשר כספם בחוצות ישליכו, ויבקשו מנוס אצל הפחותים בבעלי חיים; והיא מליצה נפלאת כל כך, שלא היה גם אחד מהמון המפרשים והמתרגמים שירד לסוף כוונתה.