שד"ל על ישעיהו ב:כב

1חדלו לכם, דבק למטה, כדברי רא"בע, והוא חלק שני מהחזון.

2חדלו לכם מן האדם, חדלו לבטוח באדם, כטעם מבינתך חדל (משלי כ"ג ד') שהוא כמו ואל בינתך אל תשען (שם ג' ה'), ומלת לכם ענינה להנאתכם ולטובתכם.

3האדם, מין האדם, כלומר בני אדם, ולא מצאנו אדם על איש מיוחד (חוץ מאדם הראשון), ולפיכך לא יתכן לפרש המקרא הזה לא על עזיהו שנצטרע (כדעת הכורם), ולא על הנוצרי (כמו שאמר היירונימוס בשם היהודים שבימיו), וכל אדם שבמקרא ענינו איזה שיהיה מהמין האנושי, ורק כתוב אחד נראה זר, האדם הגדול בענקים הוא (יהושע י"ד ט"ו), ואולי קבלוהו עליהם לאלוה, ולפיכך הכתוב קוראו אדם, כלומר גם הוא אדם היה, אלא שהיה גדול בענקים.

4אשר נשמה באפו, שחייו תלויים בנשימה שבאפו (רש"י ורד"ק).

5כי במה נחשב הוא. לא מצינו לשון נחשב נקשר עם ב', אלא עם כ' או ל', ופעם אחת עם עִם (תהלים פ"ח ה'); לפיכך נראה לי לפרש כי במה, באיזו בחינה, באיזה ענין אפשר להחשיבו ולסמוך עליו, ומלת נחשב לשון חשיבות. לא לשון דמיון, כמו נבזה ולא חשבנוהו (למטה נ״ג ג’), בן אנוש ותחשבהו (תהלים קמ״ד ג'). והטעם: מה יש בו שראוי לו להיות נחשב? בעבור איזה דבר ראוי להחשיבו? וראוי להטעים כ֥י במ֖ה נחש֥ב הֽוא: וכן הוא בדפוס ברישא ובנביאים כ"י שבידי.