שד"ל על ישעיהו ב:ו

1כי נטשתה עמך, עזבת מעשה עמך, מה שהיית בו לעם מיוחד, ורצית להדמות לשאר העמים. כן פירש רבנו סעדיה גאון בתרגומו הערבי, וכן היא דעת ר' משה הכהן (הביאו ראב"ע), וכן היא ג"כ דעת רש"י בדבר אחר הנמצא בקצת נסחאות, ובנביאים כ"י על קלף שבידי עם רש"י ותרגום (נכתבו קודם שנת קי"ח) כתוב הפירוש הזה ולא האחר, וזה לשונו. כי נטשתה עמך בית יעקב, כי עזבת מעשה עמך, מעשה הטוב שעל ידו נהיית לעם אתם בית יעקב עכ"ל, וקרוב לזה תרגום יונתן, וכן היא ג"כ דעת יוחן דוד מִיכֵילִיס. ורחוק הוא שיהיה הדבור מוסב אל השכינה, ושידבר בפורענות קודם שידבר בספור העונות, ובפרט כי לא יטוש ה' את עמו, ואם יעשה זאת, הלא תהיה הגדולה שבכל הפורעניות, ואיך יזכיר אותה בתחלת דבריו? גם אין טעם לפי זה למה הסב הדבור אל האל, אחר שהיה מדבר אל העם (בית יעקב לכו ונלכה), אבל לפירושי אחר שאמר אל העם לכו ונלכה וגו' כי נטשתה וגו/ הסב פניו מהם בחמה, ואמר בלשון נסתר כי מלאו מקדם וגו'. והנה לפירושי לא היתה תיבת נטשתה ראויה לרביע, אלא למהפך, כי מלאו, מלא הוא תרגום של שאב, והטעם דבקו במנהגי בני קדם (ארם) ומימיהם שאבו להם (לודוביקוס de Dieu), כטעם אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות (ירמיה ב' י"ג); וכל שאר הפירושים דחוקים מאד. ולשון מלוי להוראת השאיבה נוהג בלשון משנה, כגון מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין (כתובות דף י"ד ע"ב), וכן בהלכות פרה אדומה אומרים ממלאין מי חטאת, אלא שבלשון חכמים אומרים ממלאין בפיעל וכאן בישעיה (לפי הניקוד) הוא בבנין הקל, על דרך הארמי ממש, כי לשאוב (ברא' כ"ד כ') תרגומו למימלי, שהוא ודאי בנין הקל.

2ועננים כפלשתים, והם גם כן מעוננים כמו הפלשתים. ואחר שהזכיר שלמדו מהארמיים היושבים למזרח ארץ ישראל, אמר שלמדו גם מן הפלשתים שהיו למערב א"י, על דרך ארם מקדם ופלשתים מאחור (למטה ט' י"א), לומר שלמדו הרע מכל הגוים אשר סביבותם.

3עונן או מעונן ידוע שהוא אחד ממיני המכשפים, ולא נתברר ענינו, ולא גזרת המלה. חכמים פירשו לשון עין, ואמרו זה האוחז את העינים (וקצת אחרונים אמרו אלו בעלי עין הרע), ור' עקיבא פירש לשון עונה. ואמר זה המחשב עתים ושעות, ואומר היום יפה לצאת, למחר יפה ליקח (סנהדרין ס"ה), ורא"בע פירש לשון ענן שמסתכל בצורות הנראות בעננים, וקצת מן האחרונים פירשו מן גנן, ענין כסוי והסתר, כלומר חכמה נסתרת (על דרך בלטיהם); ודעתי נוטה לחשוב שעקר המלה ענין זמרה, מלשון קול ענות אנכי שומע (שמות ל"ב י"ח), וכפל הנו"ן הוא במקום הדגש; וכן בשאר לשונות נקראו הכשפים בשמות המורים זמרה (בלשון רומי incantatio, ובלשון צרפת charme) ועיין למטה נ"ז ג.

4ובילדי נכרים ישפיקו, לשון אם ישפוק עפר שמרון (מלכים א' כ' י'), בכל ענין המצטרך להם לוקחים אנשים מן האומות, ומעשה ידיהם מספיק להם, ואם יהיו הדברים ההם עצמם נעשים על ידי ישראל לא יספיק להם, כי לרוב דבקותם במנהגי האומות נראה להם שאין שום דבר נעשה כהוגן אם הוא נעשה על ידי ישראל; וזה דבר מצוי בכל העמים המתחילים לאהוב המותרות והלוּקסוּס. ויונתן תרגם לפי הענין. ואמר ובנימוסי עממיא אזלין. ובשנת תק"צא פירשתי מלשון ויספוק את כפיו, על דרך שפירש רש"י באיוב (ל"ד ל"ז) בינינו יספוק, לשון רוב דברים והשמעת קול, ופירשתי כשהם מדברים באנשי הנכר הם מדברים בעליצות ובשמחה ובקול שאון, להרים קול בשבחם; ולפי זה אין טעם להפעיל. ורוז' וגיז' פירשו מענין תקעת לזר כפך (משלי ו' א'), שכורתים עמם ברית ומתחברים עמם, ואף אם תהיה זו הוראת ישפיקו, הנה אין מקום לב"ית ובילדי, והיה לו לומר ולילדי. ורא"בע ורד"ק פירשו ילדי נכרים, חכמות האומות וספריהם.