שד"ל על ישעיהו כ:ב

1דבר ה' ביד ישעיהו, דבר לישראל ביד ישעיה פורענות מצרים וכוש (רד"ק), והדבור ביד ישעיה איננו הצווי שנצטוה ישעיה (לך ופתחת השק), כי אז היה ראוי שיאמר דבר ה' אל ישעיה, אך ביד ישעיה משמע מה שהודיע ה' לישראל ע"י ישעיה והכוונה על הנבואה שאחר הצווי, שהיא כן ינהג וגו', והצווי אינו אלא כהקדמה אל הנבואה, ומלת לאמר היא על הצווי שהיה הקדמה לנבואה.

2ופתחת השק, הסר מעל מתניך חגורת השק שאתה רגיל לחגור; לשון ופתחת הוא הפך החגירה, כטעם אל יתהלל חוגר כמפתח (מ"א כ' י"א), והשק היה מין אזור שחוגרים על המתנים, ע"כ על הרוב נמצא אצל שק לשון מתנים, או לשון חגירה, או פתוח, ועל המעט מצאנו אצלו לשון לבישה או כסוי, ואז הכוונה על בגד של שק. והנה נראה מכאן שהיה השק על מתני ישעיה קודם לכן, ונראה שהיה כן דרך הנביאים לחגור שק, להבדל משאר העם הרודפים אחרי התענוגים והמוֹתָרות, כטעם יבושו הנביאים וגו' ולא ילבשו אדרת שער למען כחש (זכריה י"ג ד') וכן אליהו היה איש בעל שער ואזור עור אָזוּר במתניו, וטעם בעל שער שהיה לבוש אדרת שער (גיז'), וכאשר הסיר ישעיה את השק מעל מתניו היה בגדו נפתח והיה אפשר שיהיה קצת מבשרו נראה, והנה היה נקרא ערום כי היה במצב המביא לידי בושה (עיין בה"ע תק"פז עמוד 187 188.), ואם היה לשון ערום מורה על העדר כל מיני לבוש, מה צורך להזכיר אחריו ויחף? והנה אין צורך לדברי רא"בע רמ"בם ור"דק החושבים שהיה כל זה בחזיון, ואין ספק כי באמרו אות ומופת על מצרים ועל כוש, היתה הכוונה שיעשה הדבר הזה לעיני כל העם, ויפה האריך בזה דון יצחק. ויונתן החליף הענין על דרך הנתיב הי"ג, ותרגס ותיסר שקא בחרצך, כדי שלא יהיה הנביא ללעג ולקלס לאנשי דורו בשמעם שהיה הולך בלי חגורה ובגדיו פתוחים.