שד"ל על ישעיהו כא:א

1נבואה על מפלת בבל ביד כורש (כ"א א' עד י'). משא מדבר ים, הוא נבואה על מפלת בבל, וקראה מדבר ים ע"ד מליצת השיר, וטעם מדבר לא מדבר ממש אלא בקעה גדולה' כמו וינהג את הצאן אחר המדבר; והיא מדבר ים, כי בימי קדם היתה ארץ בבל שטופה ומכוסה במי הנהר והיתה נראית כים, וכן כתב הירודוט בדברו על סמירמיס (Semiramis) אשר הקימה גדרות בעד פרת: Prius autem flumen illam planitiem solebat pelagi instar inundare. וכן Abidenus (הביאו Eusebius) כתב: Ferunt loca haec omnia ab initio aquis obruta fuisse, et maris nomine appellata. והנה קרא ים למה שאיננו עתה ים, אלא שהיה ים קודם לכן, כמו עיר ההרס לפירושי, עיר שהיתה תחלה נהרסת.

2כסופות בנגב לחלוף, יש דבר המוכן ועתיד לחלוף כסופות בנגב, כלומר האויב יבא כסופות בנגב. סופות הנגב קשות, כטעם והלך בסערות תימן (זכריה ט' י"ד), וכן בהשקיט ארץ מדרום (איוב ל"ז י"ז), מפני שהן באות ממדבר עֲרָב אשר שם, ממדבר בא, הוא בא ממדבר, כלומר הוא דומה לרוח סופה הבא ממדבר. ומארץ נוראה, לשון המדבר הגדול והנורא, ולדעת רד"ק טעם ממדבר בא כי היה מִדְבָר בין בבל לפרס ומדי.