שד"ל על ישעיהו כב:ד

1שעו מני, הנביא בראותו בני עמו מרפים ידיהם מן המלחמה, עושה עצמו כמתאבל על השוד הקרוב לבוא עליהם, אע"פ שהוא יודע כי לא יבא עליהם שוד ושבר, אך הוא אומר עצלותכם כדאי היא להביא עליכם שבר גדול שראוי לקונן עליו במר נפש, והוא מדבר כן לפי מחשבת שומעיו, כי ידע שלא היו בוטחים בה' ולא היו מרפים ידיהם מפני בטחונם בו, אלא מפני שהיו אומרים אכול ושתה כי מחר נמות.

2אמרר בבכי, אבכה במר.

3אל תאיצו, לשון הפצרה, כמו ויאיצו המלאכים בלוט (בראשית י"ט י"ו), והוא בנין קל מנחי ע"י.